כמה פעמים אנחנו רוצים שמשהו יקרה בחיים שלנו – והוא לא קורה בזמן שרצינו? זה יכול הרצון לקנות משהו – אבל אנחנו לא מוצאים אותו, זה יכול להיות קשר שאנחנו רוצים שיתפתח – וזה עדיין לא קורה, ובעצם זה יכול להיות כמעט בכל זמן ומצב.
המציאות הזו שדברים לא קורים כאן ועכשיו, גורמת לנו הרבה פעמים להיות עצבניים, חסרי סבלנות ומנוחה, מתוסכלים וכועסים.
המילה שהכי חסרה לנו בדיוק בזמנים האלו היא:'סבלנות'.
חשבתם כמה 'סבל' נמצא במילה הזו? זה דבר מאד קשה להיות במצב של סבלנות. זה כאילו אנחנו צריכים להמתין ולא לעשות כלום, ולחכות שדברים איכשהוא יסתדרו לנו בהמשך. זה באמת מצב של סבל...
אבל כל זה נובע התפיסה לא נכונה של המילה הזו.
'סבלנות' היא לא מצב פסיבי של חסר עשייה. סבלנות היא מצב בו אנחנו עושים את המקסימום שאנחנו יכולים לעשות באותו הרגע – אבל באיזה שהוא שלב אנחנו פשוט משחררים, ונותנים לעשייה שעשינו לייצר את התוצאות בזמן הכי מתאים.
בדיוק כמו חקלאי שחורש את השדה וזורע ומשקה – ומאותו הרגע הוא במצב של 'סבלנות'. הוא יודע שדברים מתרחשים מתחת לפני השטח, והזרעים שהוא זרע – בסופו של דבר אכן יצמחו.
הרבה מסרים אפשר ללמוד מדמותה של אסתר במגילה, אבל ישנה נקודה שפחות מדוברת: אסתר נלקחת בכוח לארמון המלך בשנה השביעית למלכותו. אין לה שום מושג למה דווקא היא נבחרה. האווירה בארמון שונה בקיצוניות ממה שהיתה רגילה בביתו של מרדכי. והדבר הכי לא ברור זה שמאותו הרגע לאורך 5 שנים ארוכות, בעצם לא קורה שום דבר מיוחד...
לכאורה היא 'סתם' נמצאת בארמון, וזה בוודאי יכול לגרום להמון תסכול, טענות וקיטורים ופסימיות...
אבל לאסתר ולמרדכי יש הרבה 'סבלנות'.
הם מסתכלים על כל המצב הלא ברור הזה במבט שונה לגמרי: מבט של אמונה וביטחון. ברור להם לגמרי ששום דבר לא קרה סתם כך. לא סתם הקב"ה שם את אסתר בארמון. ישנן סיבות נסתרות מדוע דווקא היא נמצאת שם. נכון שהיא עדיין לא מבינה אותה, אבל היא מוכנה 'לסבול' את המציאות הזו, כי היא מליאת אמונה שהכל יוביל למשהו גדול ומיוחד.
אחרי 5 שנים ארוכות, מתברר פתאום למפרע למה זה היה כל כך חשוב: הפלת הפור של המן, התאספות היהודים ל 3 ימי צום, כניסת אסתר לארמון, המשתה ותליית המן – הובילו לשינוי ההיסטוריה שלנו כעם ממצב של השמדה למצב של חיים. וכל הנס הגדול הזה קורה פתאום במהירות שיא של 4 ימים בלבד!
לתהליכי עומק לוקח לפעמים זמן עד שהם מבשילים וצומחים. אבל כשהם מוכנים – הם יכולים להתרחש מהר מאד.
זה נכון ברמה האישית של כל אחד מאיתנו, וזה נכון גם ברמת העם, עם כל האירועים שאנחנו חווים בחודשים האחרונים.
אנחנו במצב של בלבול. המציאות לא ברורה, ואין לנו מושג לאן דברים בדיוק יגיעו.
אבל הסוד הגדול טמון ב'סבלנות' הגדולה שלנו להכיל את חוסר הבהירות, לא מתוך מצב של חולשה אלא אדרבא מתוך אמונה גדולה וביטחון שהכל מוביל ויוביל, בעז"ה, למצבים גדולים ומיוחדים שמעולם לא חווינו, הן כפרטים והן כעם.
'בימים ההם בזמן הזה' ממש: אסתר ומרדכי מלמדים אותנו לא להיבהל ולא להתייאש ממציאות לא ברורה. צריך לגלות כוחות פנימיים של סבלנות, אמונה, תפילה, עשייה, אופטימיות, וראיה לטווח ארוך – כדי לדעת בביטחון גמור ש'רווח והצלה יעמוד ליהודים'. זה קרה ובעז"ה יקרה גם בימינו!
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם