לפעמים לאדם יש המון טוב סביבו, ובכל זאת הוא מסתובב לא מרוצה.
זו כמעט תופעה אצל העולם: 'לקטר' על המצב, ולהראות כמה הדברים לא טובים, כמה אנשים הם לא הוגנים, ועד כמה המציאות היא שלילית...
וכשזו האווירה מסביב לנו - גם אנחנו מושפעים ממנה...
210 שנים ישבנו במצרים וסבלנו אין סוף התעללות, ותמיד חיכינו לרגע הזה שנצא משם וסוף סוף נגיע לארץ ישראל.
והנה אנחנו כל כך קרובים, וקבוצת המרגלים יוצאת לשליחות שמטרתה לומר לנו איך לכבוש את הארץ. אחרי 40 יום היא חוזרת, ועשרה מתוכם מספרים לנו את כל הרע והשלילי שקיים בה.
ברגע אחד כולם נסחפים אחרי האווירה המקטרת, וכולם בוכים על המצב...
מה באמת קרה שם: איזה דברים רעים הם רעו שם? האם הארץ היתה באמת כל כך גרועה? האם באמת אי אפשר היה להתגבר על כמה ענקים שנמצאים בה?
אומר לנו רש"י משפט אחד שמסביר את הכל: "וַיֵּֽלְכוּ וַיָּבֹאוּ: מַהוּ וַיֵּלְכוּ? לְהַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן, מַה בִּיאָתָן בְּעֵצָה רָעָה אַף הֲלִיכָתָן בְּעֵצָה רָעָה".
באמת כל הסיפור לא התחיל ממה שהם ראו בארץ.
הסיפור התחיל עוד לפני שהם בכלל יצאו לשליחות!
הם היו אנשים עם עין רעה מראש, שממש לא רצו לעזוב את המדבר, וממילא לאורך כל השליחות שלהם הם חיפשו אך ורק את הדברים הרעים שהיו בארץ.
בשיטת הנל"פ אנחנו אומרים ש'מה שאתה מחפש - את זה תמצא!'.
זה לימוד גדול מאד אלינו: אם אנחנו נחליט מראש שאנחנו לא מסוגלים לעשות משהו - זה יתברר אח"כ כנכון במציאות. אם נחליט מראש שניכשל - הסיכויים הגדולים שזה מה שיקרה.
כלומר: לא המציאות קובעת מה יקרה, אלא אנחנו קובעים!
וממילא: אם נחליט לחפש את הטוב ואת מה שכן עובד בחיים שלנו - נגלה שעוד ועוד דברים כן עובדים ומצליחים לנו.
ואת זה עושים על ידי עבודה מודעת להיות בעלי לב טוב ועין טובה על עצמנו ועל כל המציאות, כי זה מה שיקבע איך תיראה המציאות שלנו.
ולכן בסוף הפרשה מופיעה פרשת ציצית שבה כתוב 'וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם' - במובן השלילי, אלא אך ורק במבט החיובי והאופטימי.
ככה בונים אישיות חזקה ויציבה, ככה בונים עם חזק ומאמין, וככה נכנסים לארץ ישראל בגודל!
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
