לכל אחד מאיתנו יש את הזמנים ה'טובים' שלו. בזמנים האלו אנחנו מרגישים 'על הגובה'.
הכל זורם לנו, דברים מסתדרים כמו שרצינו, אנחנו מרגישים שאנחנו מתקדמים מבחינה רוחנית, אישית, כלכלית ועוד. אלו הזמנים שהיינו רוצים להיות בהם כל הזמן.
מאידך, יש לנו גם את אותם הזמנים בהם שום דבר לא עובד לפי מה שרצינו. אנחנו מרגישים שאנחנו לא מצליחים בכלום, שום דבר לא עובד, ואנחנו כועסים, מתוסכלים ומרגישים שהלוואי שכל זה יגמר כבר...
המציאות של 2 מצבים הפוכים אחד מהשני גורמת לנו לחשוב על עצמנו: מי אנחנו באמת? האם אנחנו אנשים שחיים בגובה ובאידיאליים, או אולי אנחנו אנשים שנמשכים אחרי תאוות, חוטאים, מפספסים את החיים...
אנחנו נמצאים במצב שמוגדר בשפה מקצועית כ'חוסר הלימה' וחוסר איזון בנפש: יש כוחות וזמנים שמושכים אותנו למעלה, ויש כוחות וזמנים שמושכים אותנו למטה.
יתכן שמאד היינו רוצים לנתק בין המצבים האלו, ולחיות רק בגובה, בלי נפילות ובלי משברים... אבל אז היינו מפספסים משהו מאד חשוב: האמת היא ששני המצבים האלו הם מצב אחד שלם.
אין משמעות אמיתית למצב של גובה והצלחה – בלי לדעת לחוש גם מצבי חוסר הצלחה ולדעת ללמוד מהם תובנות חשובות לחיים. ה'נפילות' שלנו בחיים הם הגורם שיכול לקדם אותנו הרבה יותר מאשר אם היינו רק במצבי הצלחה כל הזמן. מאידך, אין שום יכולת להתרומם ממצבים נמוכים בחיים ובנפש, ללא חיבור למצבים ולהלכי רוח של התרוממות והצלחה.
בפרשת השבוע, פרשת תצוה, התורה מפרטת לנו את שמונת בגדי הכהן הגדול. ישנם 2 בגדים מעניינים בלבוש שלו: החושן והאפוד.
החושן היה מונח מקדימה על לבו של הכהן, לעומת זאת, האפוד היה מין בגד שהיה מולבש על אחורי הכהן, והיה נמשך מאחורה מאזור המותניים והוא נמשך עד הרצפה.
והנה התורה באה ואומרת לנו: "וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפוֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד".
כלומר: התורה מלמדת אותנו שישנה חובה לחבר בין החושן והאפוד, כדי שהם לא יזוזו זה מזה. למה זה דבר כל כך חשוב?
זה בדיוק הרעיון שנאמר מקודם: אנחנו לא יכולים לחיות כל הזמן רק את מצבי ה'חושן' – את המצבים בהם הלב שלנו מאיר ואנחנו מרגישים מצוין. ומאידך אסור לנו לחיות רק את מצבי ה'אפוד' – בהם הכל נראה מושלך לאחור, ואנחנו מרגישים שנפלנו לרצפה.
צריך ללמוד לחבר בין שני המצבים האלו: החושן יגביה את האפוד, והאפוד ייתן משמעות לחושן.
בצורה כזו, החיים שלנו יהיו חיים של 'הלימה' ושל איזון בין כל כוחות ומצבי החיים. זו הדרך האמתית והנכונה לחיות ולהסתכל על כל מצבי המציאות – גם באופן פרטי ואישי, וגם כלפי המציאות הכללית בה כולנו נמצאים.
המבט האחדותי הזה ייתן לכולנו המון כוח, בעז"ה, להמשיך קדימה בשמחה ובעוצמה.
שבת שלום ומבורך, ופורים קטן שמח!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם