אבא שלו חפר בארות מים - וכולם נהנו מהם. אח"כ הגיעו הפלישתים מעזה וסתמו אותם. לא היתה לו ברירה והוא חפר בעצמו באר חדשה – אבל גם אותה סתמו, ואח"כ עוד אחת נסתמה, ורק הבאר השלישית נשארה סוף סוף פתוחה ואפשר היה להנות ממנה.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה של הבארות שחופר יצחק וסותמים הפלישתים?
הרבה מאד פעמים מאד נוח לנו להמשיך את המצב הקיים. זה המצב המוכר, הידוע והנוח. "אזור הנוחות". זה אמנם נוח - אבל לא תמיד מקדם אותנו באמת: אם זה שמשהו שהתאים לדור הקודם – זה לא אומר שזה מתאים לדור שלנו. ואם זה שמשהו התאים לנו בעצמנו לפני שנה או לפני חודש – זה לא אומר שהוא צריך להתאים גם עכשיו... ולמרות כל זה, עדיין נוח לנו להמשיך באותו כיוון, דרך, והלך מחשבתי - גם אם זה לא ממש מקדם אותנו כרגע.
ואז מגיע אירוע - לא מתוכנן, מפתיע וכואב, ופשוט "סותם לנו את הבאר". דברים שהיו עד עכשיו פשוטים, הופכים להיות מאתגרים מאד. זה מצריך אותנו פתאום למאמץ, השקעה, לחשיבה מחודשת, לשבור אמונות מגבילות, ועשייה של פעולות שונות. זה מלחיץ, מרגיז, מעייף...אבל אין לנו ברירה, ואנחנו צריכים "לחפור בור חדש" - אבל הפעם זה הבור האישי שלנו, שאנחנו נאלצנו בכורח הנסיבות לחפור.
ואז אנחנו מגלים שהבור הזה שונה מהבורות הקודמים. הבור הזה מתגלה כבור שהוא הרבה יותר טוב ומותאם אלינו. אנחנו מרגישים ממש טוב, ואולי שוב חושבים להיכנס למסלול הרגיל של הנוחות... ואז שוב מישהו סותם לנו את הבור, ושוב צריך מאמץ לחפור עוד בור...
אם אנחנו עקשנים ומאמינים במי שאנחנו ובייחודיות שלנו - אנחנו נחפור שוב ושוב - עד שהבור החדש שלנו יישאר פתוח, ונגיע אל המטרות האמיתיות שלנו.
גם אנחנו כעם אולי הרגשנו שבאנו כבר אל המנוחה והנחלה, הבאר שלנו הפיקה מים, ואולי נכנסנו למקום יותר מידי נוח... ואז ברגע אחד באים אנשי עזה וסותמים לנו באכזריות נוראה את החלומות, ואנחנו מרגישים אבודים בלי מקור המים הכל כך נוח שהתרגלנו אליו במשך השנים.
מתברר שכנראה דווקא סתימת הבורות האלו מאלצת אותנו כעם וכיחידים, לגלות מתוך עומק הבור, 'ממעמקים קראתיך ה' ', כוחות עצומים שלא ידענו שקיימים בנו.
כל מי שעיניים בראשו יכול לראות בצורה מוחשית איך כולנו הופכים להיות שותפים של ממש בבניית מהלך היסטורי חדש של עם ישראל בארצו. לא תיכננו, לא חלמנו, וזה מגיע אלינו בדרך קשה – אבל אנחנו בונים את הבאר החדשה: " וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת - וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ".
דווקא מתוך הקושי, מתגלים הרבה כוחות של אמונה, עקשנות והתמדה בכל שדרות העם, והם הכוח שיוביל את כולנו, בעז"ה, להתרחבות בכל המובנים, הן כעם והן כיחידים.
"חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ".
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם