מכירים את האנשים האלו שסוגרים להם את הדלת – אז הם נכנסים דרך החלון...? אלו אנשים שגם אם הם שומעים משפטים בסגנון: 'לא כדאי לך', 'אתה לא מסוגל', 'זה לא יצליח לך' – הם בכל זאת מנסים שוב ושוב עד שהם כן מצליחים.
האמת היא שלפעמים כולנו כאלו: כשיש לנו מטרה מאד חשובה ומשמעותית עבורנו, גם אם יהיו לא מעט מכשולים בדרך אליה, אנחנו נתאמץ הרבה מאד עד שהיא לבסוף תקרה.
אחת הסיבות מדוע מטרות קורות או לא קורות בחיים שלנו נובעת מכך שכאשר ה'לא נודע' מזהה שמשהו מאד חד וברור עבורנו, ויש לנו תשוקה ורגש גדול להשיג אותו – הוא נרתם לטובתנו ועוזר לנו להגשים את מה שנרצה. זה לא אומר שלא יהיו קשיים, מחסומים ואכזבות – אבל בסופו של דבר, הכוח המניע הפנימי שלנו יתגבר על הכל, ובעז"ה נגיע למטרות שלנו.
זה בדיוק מה שקורה בפרשה שלנו: עוד לא עברו חודשיים מאז הנסים המופלאים של יציאת מצרים, וכבר העם רוקד סביב העגל ועוד אומר: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
איזו אכזבה קשה יכולה להיות למשה רבנו שכל כך התאמץ עבורם אצל פרעה - וברגע אחד הם כאילו שוכחים הכל...
כל אחד מאיתנו היה יכול להתמלא במחשבות וברגשות של כעס, תסכול ואכזבה , ופשוט לקום ולעזוב את כולם בבוץ שהם הכניסו את עצמם... ואולי ברגע שהיינו שומעים שישנה הצעה אלוקית למחוק את כולם ולהתחיל עם חדש מההתחלה - אולי גם היינו מקבלים אותה...
אבל משה רבנו לא מוותר על עם ישראל !
יש משפט אחד שהוא אומר שמבטא עוצמה גדולה מאד: " וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". משה רבנו בעצם אומר לקב"ה: אם אתה סולח להם - מצוין, ואם לא - נגמר הקשר בינינו, ואני לא נמצא יותר בסיפור.
כלומר: אם אתה רוצה אותי בסיפור הזה - אין לך ברירה אלא לסלוח להם! ובסופו של דבר, זה באמת מה שקורה, והקב"ה מתפייס.
כי באמת הקב"ה מחפש את אותו מנהיג אמיץ ועוצמתי, שיש לו מטרות ברורות וחזקות, והוא זה שילמד זכות ויראה את הטוב והמדהים שיש בעם הזה, ויתעלם מכל הנפילות והמכשולים הזמניים.
כדי שדברים ומטרות יקרו בחיים שלנו, אנחנו צריכים להיות מנהיגים אמיצים של עצמנו, ולהסכים "ללכת על כל הקופה". צריך להסכים להיות במצב של "אין ברירה" אלא רק להצליח!
אנחנו צריכים להסכים להשקיע את עצמנו במקסימום של אופטימיות, חיוביות, שמחה, אנרגיות ועשיה מחודשת - עד שהדברים שאנחנו באמת רוצים באמת יקרו, בעז"ה, בחיים שלנו.
אז במקום להתייאש מ'העגל' שלפעמים יוצא לנו ומנסה לתקוע ולהקטין אותנו - נחליט להיות מנהיגים דגולים, שבשום צורה לא מתייאשים מעצמנו, נשקיע בחיפוש הטוב בחיים שלנו, ונחזור ונשנן לעצמנו עד כמה אנחנו גדולים ומיוחדים, ובעז"ה, דווקא מתוך התמודדות עם מציאות לא מתוכננת של 'עגל' בחיים שלנו, נגיע אל השראת השכינה במשכן האישי שלנו.
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם