הוא היה כבר בן 75. עבר לא מעט מלחמות בחיים שלו מאז שהיה ילד קטן. הוא נלחם מול ההורים שלו, ואח"כ מול כל העולם כולו. הוא כמעט נשרף בכבשן האש – והוא ניצח את כולם. עכשיו הוא יכול לשבת בשקט על זרי הדפנה ולהרגיש עצמאות.
ואז בצורה מפתיעה זה נוחת עליו: הוראה לעזוב הכל וללכת למקום אחר. כשהוא מגיע לשם – אין מה לאכול והוא נאלץ לרדת למצרים. כשהוא מגיע לשם , הוא חושש שירצחו אותו, ואח"כ חוטפים את אשתו לארמון המלך. כשהוא חוזר חזרה לארץ ישראל פורץ ריב בין הדוד והאחיין והם נפרדים איש מעל אחיו, אח"כ פורצת שם מלחמת עולם בין 9 מלכים שונים, וכאשר לוקחים בשבי את משפחת האחיין - הוא נכנס לשטח האויב ומשחרר את כולם.
האם אנחנו שמים לב שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ו'מעשה אבות-סימן לבנים', ומה שקרה לאבינו הראשון חוזר גם אצלנו?
אולי גם אנחנו חשבנו שאחרי 75 שנים של מאבק וניצחונות, הגענו סוף סוף אל המנוחה והעצמאות...ואולי היה לנו אפילו זמן לפתוח באיזו מלחמת אחים קטנה על רפורמה, ועל שנאת דת ביום כיפור... – אבל אז, בלי לשאול אותנו מגיעים אירועים שאף אחד בעולם לא חשב שהם יכולים לקרות, ומשנים את כל הסדר וכיוון המחשבה.
מאיפה לקח אברהם אבינו, שנקרא 'האדם הגדול בענקים' (יהושע יד), את הכוח הפנימי להתמודד עם כל מה שקרה סביבו? איך הוא הצליח לעמוד ב 10 ניסיונות כל כך קשים?
התשובה אולי דרך סיפור שקרה לאחד הרבנים הצבאיים במלחמת יום כיפור. הוא הגיע שבור מכל מה שראה אל רבו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב. הוא שאל למה כל זה קרה לנו? בתגובה אמר לו הרב: 'תראה לי את החוזה!', הרב הצבאי לא הבין על איזה חוזה מדובר, והרב שואל אותו שוב ושוב: 'תראה לי את החוזה!'. לבסוף הרב הסביר: 'תראה לי את החוזה שהקב"ה נתן לך שהוא עובד אצלך ואמור להסביר לך את כל מה שהוא עושה, ואיך בדיוק תהיה הגאולה...'.
אברהם אבינו הבין שהוא לא מבין ולא אמור להבין הכל. הוא ידע שיש בורא ומנהיג לעולם שמשגיח עליו באופן אישי, הוא ידע שהוא זה שעובד את ה' (וה' לא עובד אצלו...), ולא תמיד הוא יכול ואמור להבין כל דבר. זו גדלות אמיתית של אמונה !
קל להאמין כשהכל ברור וזורם. הרבה יותר עמוק ואמיתי להאמין כאשר דברים לא מסתדרים לנו בתוכניות...ואולי את זה אנחנו צריכים ללמוד מאבינו הראשון: אצלו האמונה היתה בלי תנאים מוקדמים- 'אם זה יתסדר לי במה שאני חושב אז אני מאמין, אבל אם לא – אני לא מאמין...'. אברהם אבינו האמין גם כאשר "וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָֽפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו".
למרות שהמצב חשוך ומאיים מאד – האמונה שלו הולכת וגדלה. ומתוך כך הוא זוכה ממש באותו היום: "בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֨תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת". הוא זוכה לקבל הבטחות גדולות שהוא בכלל לא העלה בדעתו לקבל.
אבינו הראשון מלווה אותנו גם כעת, ובעז"ה נותן לכל אחד ואחד מאיתנו כוח גדול שלך ואמונה פנימית לעמוד בניסיון הגדול הזה שאנחנו עוברים: בשחרור כל החטופים בבריאות שלמה, בגבורה ובעוז מול כל האויבים, במסירות נפש של כל הנשים והאמהות, בחוסן פנימי של כל הצבא והעורף, ובאין סוף חסד ונתינה הדדיים שמציפים את כל רחבי הארץ.
'חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽה' יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו'.
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ