אנחנו נמצאים באמצע מבצע צבאי בדרום, שמשפיע על כל תושבי הארץ באשר הם.
מהי העמדה הנפשית שעלינו להרגיש כלפי כל מה שקורה?
בפרשה שלנו, פרשת בחוקותי, ממש לפני סיום ספר ויקרא התורה כותבת רשימה ארוכה ולא נעימה של תוכחות שיקרו לעם ישראל במקרה ולא ישמרו על מצוות התורה.
ישנו מנהג שבעל הקורא קורא את התוכחות במהירות ובקול נמוך.
מיד עם סיום התוכחות מופיע ענין שלכאורה אין לו שום קשר: פרשת ערכין.
היינו: אדם שרוצה לתת לבית המקדש את ערכו, התורה קובעת לו מראש מה ערכו של אותו האדם ומה הסכום שעליו לשלם.
מה הקשר הפנימי בין התוכחות והערכין?
לפעמים אדם יכול להסתכל על עצמו במבט של תוכחות: הוא מבקר את עצמו... חושב שהוא לא מספיק טוב...הוא לא שמח בעצמו... ואולי מצפה מעצמו להיות מישהו אחר...
בצורה כזו של ביקורת נוקבת אישית - אין באמת אפשרות להתקדם, כיוון שהביקורת מקטינה ומצמצמת אותנו.
צריך לזכור שכל מה שאנחנו מבקרים את עצמנו זה רק ברובדים מאד חיצוניים של המציאות שלנו.
באמת, אם נתבונן במבט פנימי ועמוק על עצמנו - נגלה שלכולנו יש ערך! והערך הזה מוחלט וקבוע ! לא משנה מה עשינו ומה עדיין לא - התורה קובעת שלכל אחד מאתנו יש ערך מוחלט ואין סופי שלא קשור בכלל לרובדים החיצוניים שלנו.
נכון שאולי יש לנו עוד מה להתקדם ולהשתפר, אבל אולי כדאי קצת 'להוריד את הקול הביקורתי ולהעביר את זה במהירות...' , ואת מה שכבר מתקנים צריך לתקן ממקום בנפש של שמחה וקבלה עצמית עמוקה.
ואותו הדבר גם כלפי מה שקורה כרגע ביחס לכל העם:
ישנם כאלו שמנסים להוכיח ולפגוע בנו, הן מבחינה פיזית והן מבחינת המורל.
המטרה שלהם לגרום לנו לפחד ולהקטנת תפיסת הערך העצמי שלנו כעם שגר וחי בארצו.
ומול כל זה צריך לזכור שלנו - כעם ריבוני - ישנם ערכים מוחלטים, ששום אויב לא יוכל להזיז אותנו מהם: 1. אנחנו עם חזק ועתיק יומין שכל מי שנגע בנו - עבר מן העולם, וכך בעז"ה יקרה גם עכשיו! 2. הארץ הזאת כולה היא שלנו - כי זה מה שהקב"ה נתן לנו! 3. הקב"ה הוא זה שמשגיח ומנהל את כל העניינים לטובתנו!
זה המבט האופטימי ומלא הזכות על עצמנו באופן כללי ופרטי גם יחד, שהתורה מכוונת אותנו אליו.
וכמה מתאים לסיים את ספר ויקרא ולומר לעצמנו: "חזק חזק ונתחזק!"
שבת שלום ומבורך !
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם