"אני משקיע בעצמי, מתאמץ, נפגש, עושה המון - ובכל זאת לא רואה תוצאות. אני חושב שאוותר...".
זה המשפט ששמעתי השבוע מרווק בן 36 שהגיע אלי עייף, מותש ומאוכזב מכל הפגישות שלו...
מוכר לכם?
די הרבה פעמים אנשים מתחילים עם איזה אתגר, ועובדים עליו בצורה טובה. הם משקיעים ומתחילים להתקדם לכיוון הפתרון – אבל בדיוק אז, ממש תוך כדי תהליך ההתקדמות, הם נבהלים מהקושי ומחליטים להפסיק ולחזור למקום המוכר והנוח...גם אם הוא ממש לא טוב עבורם.
זה יכול להיות אצל אדם שהוא בתהליך טוב של ירידה במשקל, קצת נתקע - וחוזר למשקל הקודם, או רווקים ורווקות שכבר אין להם כוח לחכות לבן הזוג שלהם, אחרי שכבר עשו דרך כל כך יפה עד עכשיו....
בפרשה שלנו משה רבנו מגיע אל פרעה, ומרגע זה מתחיל בעצם תהליך היציאה ממצרים שאמנם יתרחש בפועל רק בעוד כשנה, אבל ההתחלה היא ממש כעת.
והנה דווקא אז קורה תהליך הפוך ממה שציפינו לו: לא רק שפרעה לא נבהל, אלא אדרבא: הוא מקשה עוד יותר על עם ישראל: אין יותר תבן לקש, אין יותר יום מנוחה , העומס נהיה קשה יותר ויותר...
ואז אומר משה רבנו: משהו לכאורה לא עובד...מאז שהגעתי אל הפרעה המצב נהיה עוד יותר גרוע...אז למה בעצם התחלנו את הכל...?
למה כל זה קורה לנו? התשובה היא שברגע שאנחנו מתחילים להזיז את עצמנו קדימה, באופן טבעי ישנם כוחות בתוכנו שזה לא נוח להם... ל'לא מודע' שלנו הרבה יותר נוח להישאר באזור הנוחות שלו ולא לזוז...וכל זה למרות שהגאולה האישית כבר בעצם התחילה.
צריך לפעמים עוד קצת סבלנות כדי להבין שדווקא הקשיים שמגיעים אחרי ההתחלה הם הסימן לתזוזה קדימה ולפתרון שכבר מוכן עבורנו. אנחנו צריכים להסכים באופן פנימי לחוות עוד קצת תקופה של חוסר נעימות - שנובעת לא מהליכה אחורה אלא אדרבא מהתקדמות קדימה!
אם אנחנו נמצאים בסך הכל במהלך חיובי של השקעה בעצמנו, אנחנו לא צריכים לחשוש מכל מיני סוגים של "פרעה" [אמונות מגבילות, חששות מהעבר או מהעתיד, דיבורים מחלישים וכד'] שמנסים להפחיד אותנו ולהראות לנו שבעצם לא שווה לנו להשתחרר ממנו...
צריכים להתמלא ברוח של אומץ ולהבין שהגואל הפרטי והכללי שלנו –"משה רבנו" – כבר כאן, ותהליך הגאולה כבר התחיל!
שבת שלום ומבורך !
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
