"לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא"(הנביא עמוס). אחרי מכה כל כך גדולה, החכמה היא פשוט לשתוק! לא לנסות להבין-כי זה גדול עלינו. לא להאשים-כי כרגע זה לא יעיל. "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". הדממה הזו היא כוח פנימי גדול שאומר שיש משהו מעבר למילים ולהסברים. מתברר שישנם רבדים שהם מעל ההשגות הרגילות שלנו, וצריך להיות עם יותר ענווה כדי להבין שאנחנו לא יכולים להבין הכל.
פרשת 'בראשית' מלמדת שישנם מצבים של "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם". דברים שהיו נראים בטוחים, ומסודרים ומובנים- כבר לא כאלו.
ויחד עם זאת, תמיד צריך לזכור ש'וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם'. חז"ל אומרים שהכוונה לרוחו של משיח שמרחפת מעל המציאות המסובכת. יש מי שמנהל את כל המצב ומוביל את עם ישראל קדימה, גם אם אנחנו לא מבינים כרגע איך בדיוק.
אוסיף 2 הארות קצרות:
א. הטבח הנורא במסיבת הטבע מגלה לנו עד כמה אנשים שאולי היינו קצת פחות מעריכים בזמן רגיל - הופכים ברגע אחד להיות קדושי עליון שנרצחו רק בגלל שהם יהודים, ומאותו הרגע אין שום בריה שיכולה לעמוד במחיצתם. ויחד איתם כל אנשי כוחות הביטחון והאזרחים שמסרו נפשם. ה' יקום דמם!
ב. ברגע האמת מתברר שזה לצד זה נלחמו באומץ מתנגדי ותומכי הרפורמה, דתיים-חילוניים-פרוגרסביים-ימין-אמצע-שמאל. כל חומות האיבה של החודשים האחרונים התמוטטו ברגע אחד.
אז כנראה שהגיע הזמן שבמקום צעקות 'אתם לא אחים שלי' - נצעק: 'כולנו אחים אהובים', ובמקום 'בושה' נצעק: 'אהבה וכבוד', ובמקום שלטים עם אגרוף קמוץ וכיתוב: 'חובה להתנגד' - נפתח את היד ונאמר: 'חובה לחבק'. ובמקום 'אחים לנשק' - נהיה אחים לנשיקה וקירוב.
בשבת הקרובה נבקש ונתפלל לקב"ה מעומק הלב עבור עם ישראל : 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ'.
תנחומים לכל המשפחות, רפואה שלמה לכל הפצועים, וגאולה שלימה ופדות לכל השבויים.
שבת שלום ומבורך וחודש טוב, בשורות טובות לכל עם ישראל!
שמואל מינקוב, מאסטר נל"פ