הוא ידע שיצעקו עליו, שיבזו אותו, שיאיימו על חייו, ושהוא מכניס את עצמו לסכנה - אבל שום מחשבה כזו לא עצרה אותו!
מאות אנשים ראו את התופעה השלילית שהיתה שם: חלק בכו, חלק בוודאי צעקו, חלק הזדהו, חלק שתקו - אבל אף אחד לא קם ועשה משהו...כולם חיכו שמישהו יעשה משהו... - רק אדם אחד העז, ומה שהוא עשה היה הזוי לגמרי...
עם המון אומץ ועם מטרה ברורה - הוא עושה את מה שנכון לעשות, גורם הצלה גדולה ומרוויח רווח נצחי.
בדרך אמנם נעשו לו הרבה נסים, אבל הוא לא ידע מראש שהם יקרו, והוא עשה את זה למרות שלא היה בטוח בכלל שהוא יצליח במשימה הזו.
זה מה שעושה פנחס בסוף הפרשה הקודמת: הוא הורג את נשיא שבט שמעון ואת האישה המדיינית, ובזכותו נעצרת המגיפה. מאותו רגע הוא זוכה לכהונת עולם.
כמה פעמים אנחנו יודעים שנכון וצריך לעשות משהו טוב - גם כלפי חוץ, וגם ביחס לעצמנו, ובכל זאת אנחנו לא עושים כלום...
לפעמים אנחנו בוכים על המצב...מקטרים...ומחכים שמישהו יעשה משהו...- אבל העזרה לא תגיע מבחוץ.
השינוי חייב לבוא מתוכנו.
מאיפה לוקחים כוח?
מתוך הבנת חשיבות הענין! אם זה באמת באמת חשוב לנו - אנחנו נמצא את הכוחות, המשאבים, האומץ והזמן לעשות הכל כדי שזה יצליח.
כשמשהו באמת חשוב לנו, לא מעניין אותנו הלחץ החברתי, או החשש מכישלון או הפחד מלזוז מאזור הנוחות שלנו - כיוון שמול כל זה עומדת מטרה חזקה, עוצמתית ומלהיבה שמושכת אותנו אליה, ואנחנו מחויבים - כלפי עצמנו - להגשים אותה.
חשוב שלכל אחד מאתנו יהיו כמה מטרות כאלו (כל אחד בתחומו) שלמענן נהיה מוכנים באמת להשקיע הרבה. אלו לא חייבות להיות מטרות כל כך גדולות: מספיק אם נציב לעצמנו מטרה לחייך למשפחה שלנו כל בוקר..., לדבר בצורה רגועה עם בן הזוג / הילדים למרות הבלגן..., ללמד פעם ביום זכות על אדם אחר..., להרים עוד טלפון לשדכנית אחרי כל כך הרבה אכזבות... וכד'.
זה לא תמיד קל, אבל עצם העשייה שלנו בכיוון הנכון היא דבר נהדר ונכון, וכל דבר טוב כזה ייתן לנו, בעז"ה, סיפוק גדול ומוטיבציה להמשיך לעוד מטרות מתוך אומץ וביטחון.
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
