מידי פעם אני עושה ניסוי קטן עם אנשים בכיתה: אני מוציא שטר של 200 ₪ ושואל: 'מי רוצה את השטר'?
התגובות מתחלקות לשתיים: הרוב לא עונה ולא מצביע. הוא בטוח שעובדים עליו ולא מתכוונים ברצינות...חלק קטן מצביע ואומר שהוא רוצה... אבל כמעט אף פעם, אין מישהו שקם ממקומו והולך ולוקח את השטר...הסיבה פשוטה: אנחנו פשוט לא מאמינים שזה יכול לקרות במציאות: סתם מישהו ייתן לנו שטר של 200 ₪...?
האם יכול להיות שבצורה דומה, בחיים שלנו עוברות מולנו כל מיני הזדמנויות לקידום, להתפתחות ולהצלחה – ואנחנו פשוט לא עושים כלום כדי לנצל אותן...? אנחנו מלאי ספק, ואומרים לעצמנו: 'זה יותר מידי טוב כדי שזה יהיה אמיתי...', או: 'לא יתכן שאנחנו ראויים לכאלו הזדמנות גדולים...' – ובאותו רגע, ההזדמנויות פשוט ממשיכות הלאה, ואנחנו נשארים מי שאנחנו בלי לנצל את הרגע ולפרוץ קדימה!
למה זה קורה לנו? למה אנחנו בספקות לגבי השפע שאנחנו ראויים לו?
התשובה היא: 'עמלק'. זוהי מהות רוחנית שכל עניינה להטיל ספק בכל דבר טוב. הוא זה שגורם לנו לא להאמין בעצמנו כעם וכיחידים. הוא זה שלוחש לנו בשקט באוזן: 'אתם חושבים שאתם עושים טוב, שאתם עובדי ה', שאתם תצליחו...- זה לא יחזיק מעמד, כי אתם תחזרו להיות קטנים וחלשים. ולכן אל תנסו אפילו...'.
'אתם חושבים שאתם עם מיוחד שיש לו תפקיד ומשמעות בעולם – זה לא ככה, אתם עם 'מפוזר ומפורד' בינו לבין עצמו, ותמיד תישארו כאלו...'.
עמלק הזה מלווה אותנו מאז שיצאנו ממצרים עד לרגע זה ממש. כל פעם שאנחנו מפחדים מלפרוץ קדימה, חוששים מלנצל הזדמנויות חדשות, או מלעשות טוב בעולם – זה בגלל שהוא כאן.
פעם אחת בשנה, בשבת 'זכור' ובפורים, אנחנו מצווים למחות את הכוח הזה בתוכנו – ובעולם כולו. להאמין שכוח הטוב הוא גדול לאין ערוך מכוח הרע. שהטוב שבנו הוא אמיתי, חזק ויציב, וכל מצבי הנפילה הם זמניים וארעיים.
בכל פעם שאנחנו מתחברים חזרה אל הגודל העוצמתי והפנימי שלנו כיחידים וכעם – אנחנו מוחים את זכרו של עמלק מהמציאות, וזה יכול להתבצע בכל רגע נתון.
ישנם ימים מיוחדים בשנה שבהם אפשר לנצל הזדמנויות לקבלת שפע רוחני וגשמי. ימים בהם כל אחד מאיתנו יכול לבקש על עצמו ועל כלל ישראל – והשערים פתוחים לקבלת הבקשות. בספרים כתוב שהיום הכי גבוה של השנה הוא פורים.
ביום הזה כל אחד מאיתנו יכול להיכנס אל חצר המלך הפנימית – להיכנס אל תוך עומק העומקים הפנימיים של עצמו, ולגלות שם את אוצרות המלוכה האישיים שלו. ביום הזה אומר המלך, מלכו של עולם, לכל אחד מאיתנו: 'וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ'.
זו הזדמנות חד פעמית לבקש באמת על הכל! אבל צריך לצאת מהספקות של עמלק, אותן הספקות שאולי זה לא יקרה...ושאולי אנחנו לא מספיק טובים... – צריך להאמין בוודאות ובשמחה שאנחנו מדהימים וראויים לקבל את כל השפע בדיוק איך שאנחנו, ואהבת ה' אותנו היא מוחלטת וודאית ללא שום ספקות.
ננצל את שבת זכור ואת ימי הפורים לבקש גם בקשות פרטיות, וגם בקשות על הכלל: על פדיון החטופים, על מחיית עמלק של ימינו בכל החזיתות, על ניצחון שלם במלחמה, על נתינת כוח ואמונה לכולנו – ובעיקר על הגאולה השלימה!
שבת שלום ומבורך ופורים שמח!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם