זאת היתה מלחמה עולמית: 9 מלכים השתתפו, אלפי חיילים נלחמו, מקומות רחוקים נכבשו. כל מי שרצה להישאר בחיים - לא היה צריך להיות שם.
זאת המלחמה שמתוארת בפרשה שלנו: חמשת המלכים מול הארבעה. בסופו של דבר ארבעת המלכים מנצחים ולוקחים איתם שלל רב.
כשאברהם אבינו שומע את הסיפור הזה, לא רק שהוא לא בורח, אלא הוא עם קומץ אנשים רץ פנימה אל תוך המערכה, רודף אחרי המנצחים, מכה אותם ומחזיר את לוט ואת כל הרכוש.
לפעמים אנחנו שומעים או חווים דברים שבמבט ראשון אנחנו מחליטים שהם 'גדולים' עלינו, ואנחנו מעדיפים לא להתערב ולא לשנות את המצב, גם אם הוא ממש לא נוח לנו.
'מאיפה תהיה לי אנרגיה לעשות את זה?', 'מה אמר שאני אצליח?', 'שמישהו אחר יעשה משהו...' - אלו המשפטים שעוברים לנו בראש...
ברור שצריך לתקן את המצב...ברור שההרגלים שלנו זקוקים לשיפור...ברור שצריך להשקיע בבניית מערכות יחסים טובות עם אנשים... - אבל למי יש כוח...זה גדול עלינו...
אברהם אבינו מלמד אותנו עיקרון חשוב מאד בנפש האדם: כשיש לך מטרה חשובה, בוערת ומלהיבה - שום דבר בעולם לא יוכל לעצור אותך. שום קושי אמיתי או דמיוני לא יוכל לעמוד בפניך - בעז"ה.
כל אחד מאיתנו יכול להיזכר בדברים שהוא מאד רצה לעשות, וכשהוא היה ממש ממוקד ונלהב - בדרך כלל הדברים קרו.
כשיש חזון גדול ומלהיב - מוצאים, בעז"ה, את הדרכים להגשים אותו.
אז מה החזון המלהיב שלכם?
שמואל מינקוב
