השבוע פגשתי בקליניקה שלי אדם עם כל כך הרבה כישרונות, הצלחות ועשייה, שבא וסיפר לי שהוא עם שאיפה לפרוץ קדימה למשהו גדול ומרגש שיש באפשרותו להשיג - אבל הוא מלא חששות.
הוא לא היה בטוח שהוא מסוגל, שהוא יצליח, ושהוא ראוי אל הגודל הזה.
האמת היא שלכל אחד מאתנו יש לפעמים 'צפור קטנה' כזו שאומרת לו: אתה לא מסוגל...ההזדמנות הזו גדולה עליך...מי אמר שאתה ראוי לשפע... - אנחנו מסתובבים עם המון אמונות מגבילות שמלוות אותנו ביום יום , וממילא חוששים להעיז ולפרוץ קדימה, ונשארים עם הדברים הרגילים והמוכרים, ועם תחושות של פספוס ואכזבה.
זה לא דבר חדש...
ממש בסיום הפרשה המיוחדת הזו, אחרי ההתגלות של הקב"ה ונתינת עשרת הדברות, קורה דבר מעניין: " וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים".
למה העם עומד מרחוק? למה הוא לא מתקרב...?
ומצד שני: למה משה רבנו נכנס אל תוך הערפל והוא לא חושש?
כנראה שהעם רואה ערפל...והוא חושש מהאתגר הלא ברור שנמצא מולו, הוא חושב שהוא לא מסוגל להתמודד איתו - וממילא הוא מעדיף לעמוד מרחוק. אז נכון שהוא לא מסתכן - אבל מצד שני כמה הוא מפסיד בגלל זה...
ה'ערפל' הזה הוא כוח הדמיון שגורם לנו לפחד מ'סיפורים' שאנחנו מספרים לעצמנו על זה שהמשימה גדולה מידי, ועל זה שאנחנו קטנים מידי.
ולכן אנחנו נשארים לעמוד מרחוק...
אבל משה רבנו יודע שמעבר לערפל נמצא הקב"ה בעצמו. הוא יודע שכל המטרה של הערפל היא רק לבחון את כוח הרצון וההתמדה שלנו, וממש מעבר לפינה נמצא האור הגדול. ולכן הוא נכנס דרכו וזוכה לשפע עצום.
כל מה שאנחנו צריכים זה להאמין בכוחות שהקב"ה נותן לנו, ולהבין שאם רק נעז להיכנס אל תוך הערפל במציאות החיים שלנו [ולכל אחד יש את הערפל ואת ההתמודדות שלו], לצאת מאזור הנוחות, ולעשות דברים שאולי עד היום קצת חששנו לעשות - ממש שם יכולה להיות ההתגלות האלוקית האישית שלנו.
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
