מכירים לפעמים את התחושה ש'אף אחד לא סופר אתכם...'?
זה כאילו שאתם פיזית נמצאים, אבל בפועל אתם כאילו קצת 'שקופים'...נדמה לכם שלא ממש מתייחסים אליכם כמו שאתם מצפים, הדעות שלכם לא ממש חשובות למישהו, ואז אתם חשים שאתם פחות משמעותיים ובעלי ערך בעולם...
מחשבות ורגשות כאלו גורמות לנו 'להוריד את הראש' ולהסתובב חסרי אנרגיה, ולחפש משמעות ותוכן בכל מיני אמצעים שלא ממש מקדמים אותנו...או לנסות להסיח את הדעת ולשקוע בכל ערוצי המדיה – רק כדי לברוח מתחושת הריקנות הזו...
תמיד פרשת 'במדבר' קודמת לחג השבועות.
לכאורה אין קשר ברור ביניהם: בפרשה יש התעסקות ארוכה בספירת כל שבט ושבט בעם ישראל, ובסידור המחנות והדגלים (כאשר לכל שבט יש את צבע הדגל האישי שלו). בשבועות אנחנו עוסקים בקבלת התורה.
אבל האמת היא שיש כאן קשר הדוק:
למה צריך למנות שוב את עם ישראל (אחרי שכבר מנו אותם פעמיים קודם לכן )? אומר רש"י: "מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה". דבר שהוא חביב - סופרים אותו שוב ושוב.
את ההוראה לספור את עם ישראל כותבת התורה במילים: "שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל".
המשמעות העמוקה שהתורה מלמדת אותנו היא שכל אחד מאתנו צריך להרים את הראש! כל אחד צריך להסתכל על עצמו במבט של גודל ועוצמה, כי באמת אין אדם שאין לו חשיבות!
לכל אדם יש את הצבע האישי שלו שאותו הוא מביא ותורם לכלל ישראל, וגם אם האדם חושב שאף אחד לא 'סופר' אותו - הרי בעיני הקב"ה הוא ספור, וחשוב ומשמעותי, ובלעדיו אין השראת שכינה בעם ישראל כולו!
אי אפשר בלעדיך ! אם יהודי אחד היה חסר בזמן מתן תורה – כל המעמד הזה לא היה קורה!
זה היה נכון אז, וזה גם נכון 3336 שנים אח"כ: בלעדיכם, בלי שתרגישו את החשיבות העמוקה שהקב"ה מייחס לכל אחד ואחת מכם – לא תהיה קבלת תורה.
קבלת תורה צריכה להיות מתוך מבט גדול שלנו על עצמנו. הקב"ה בחר בנו כעם, ובחר בכל אחד ואחת מאתנו להיות חלק מהעם הזה!
רק מתוך המבט הזה של פרשת במדבר, ניתן לקבל בעז"ה תורה בגדלות בשבועות!
ונוסיף עוד ענין שקשור למבט כללי: בחודשים האחרונים כל הגויים מסביב מנסים 'להוריד לנו את הראש' ולהשפיל את קומת העם שלנו. אבל דווקא כעת, מתוך החיבור לפרשה ולחג השבועות, אנחנו כעם – צריכים 'להרים את הראש', ולזכור שלמרות כל הבלבול של התקופה האחרונה – הקב"ה מונה וסופר אותנו כל זמן, ואומר לנו: אתם גדולים, חשובים, ספורים אחד אחד.
שום אירוע ושום אדם לא יוכל באמת לגעת בעוצמות של העם הזה. הוא יוכל אולי להכאיב ולגרום צער – אבל לעולם עם ישראל לא יוריד את הראש, והוא יישאר כאן תמיד עם תפקידו הנצחי האלוקי.
שימו לב לדבר מעניין: ממש לפני קבלת התורה, ישנו תיאור די מפתיע של המצב בו היינו אז: 'וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל'.
גם בימינו ישנם מצבים של אש, חושך, ענן וערפל. למרות שהיינו מצפים להרבה אור ורוגע – המציאות בפועל שונה לגמרי.
באותם זמנים היו אנשים שנבהלו מהמצב: 'וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק'. לא ככה הם תיכננו שתהיה קבלת התורה. לפי התוכניות שלהם הכל היה צריך ללכת 'חלק' בלי בעיות, מלחמות, התלבטויות, ספקות...משהו לא הסתדר להם, והם פשוט הלכו אחורה בתפיסת העולם שלהם את מצב הגאולה.
וממש כך, זה קורה שוב גם היום: אנשים נבהלים ממצבי ה'ערפל', כי לפי השכל הקטן שלהם, זה היה אמור להיות אחרת...
אבל משה רבנו לא נבהל: 'וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים'. הוא יודע את סוד הגאולה: דווקא בתוך הערפל, הבלבול וחוסר הוודאות – שם נמצא האלקים. המצבים האלו לא נוצרו במקרה, אלא יש יד אלוקית שמכוונת את כל המהלכים למקום טוב וגדול עבורנו, גם אם השכל הקטן שלנו עדיין לא רואה את כל התמונה השלימה.
זה המהלך: הדרך אל קבלת התורה – עוברת דרך מצבים לא ברורים. מי שמתמלא אומץ וגבורה (ולא נותן לשום תקשורת להשפיע ולהנמיך אותו), ומוכן להסכים שכל ה'ערפל' הוא באמת מהלך אלוקי מתוכנן – הוא זה שזוכה לשפע של תורה, ושמחה וגאולה אמיתיים!
שבת שלום ומבורך! חודש טוב! וחג שבועות שמח!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
Comments