לכאורה זו היתה עוד מלחמה ברצף ארוך של מלחמות עתידיות,
ובכל זאת ההתייחסות אליה היתה שונה לגמרי.
בסוף הפרשה שלנו, פרשת כי תצא, ישנה מצוות מיוחדת במינה (שכולנו מקיימים בהידור בימי הפורים):
" זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:
וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:"
למה דווקא כלפי עמלק ישנה מצווה כל כך חשובה של מחיית האומה הזו לגמרי?
עמלק מבטא משהו שאנחנו חייבים לא להסכים שהוא יהיה במציאות החיים שלנו: "אשר קרך" - קור ומיקריות.
עמלק מבטא את תפיסת העולם של הקרירות, כלומר: לעשות דברים אבל בלי התלהבות. לעשות דברים כי מוכרחים וצריכים - ולא בגלל שבוחרים ומתלהבים.
עמלק אומר לנו: תרגיעו...אל תתלהבו מעצמכם, ממי שאתם וממה שהשגתם...בסוף עוד תרגישו טוב עם עצמכם...
עמלק אומר לנו: כל מי שאתם ומה שעשיתם טוב בחיים שלכם - זה הכל מקרי, ארעי, לא יציב, ולא יחזיק מעמד... האמת היא שהרע והפסימי שבכם הוא המציאות הקבועה, וכל הטוב והאופטימי הוא רק מקרי...
תפיסת העולם הזו של עמלק מסוכנת מאד. היא מובילה למחיקה של כל כוחות החיים, הרצון להתקדם ולעשות טוב, להתאמץ ולהצליח - כי ממילא שום דבר לא יחזיק מעמד, ותמיד נחזור לחוסר ההצלחות שלנו.
התורה מצווה אותנו למחות את עמלק - למחות את השקר הזה מהחיים שלנו!היא אומרת לנו לאמץ את תפיסת העולם של ראיית הטוב והאופטימי שבנו ובחיים בכלל כמציאות קבועה.להעריך כל מאמץ בדרך אל השלמות.להתפעל ולהתלהב מכל התקדמות שלנו - גם הקטנה ביותר.להאמין בעצמנו ובקישור שלנו אל מקור הטוב האלוקי.
זו ההכנה הטובה ביותר לקראת הימים הגדולים שלפנינו: מתוך חיבור אל הקב"ה הטוב והמיטיב, אנחנו מגלים את הטוב שבנו, שמחים במי שאנחנו, ומקבלים כוחות מחודשים להמשיך קדימה שוב ושוב.
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם