תהיו השומרים של עצמכם ! (שופטים)

לפעמים אנחנו פוגשים אנשים שנראים בעינינו מיוחדים.

הם פועלים, עושים וחיים את החיים שלהם בצורה מליאת אנרגיה ומוטיבציה, וגם מצליחים להגיע להישגים.

זה אולי יכול לעורר קנאה, אבל בעצם כל אחד מאיתנו יכול להיות אדם כזה.

כנראה שהמכנה המשותף לכל המצליחנים (בכל התחומים) הוא זה שהם החליטו שהם בעלי הבית על החיים שלהם.

הם לא נותנים לשום אירוע שקרה להם בעבר או בהווה להשפיע עליהם. הם לא נותנים לשום חשש מהעתיד לצמצם את העשייה שלהם.

המיוחד בהם הוא שהם אלו שקובעים אילו מחשבות, דיבורים ומעשים הם יחשבו ויעשו כדי לקדם אותם למטרתם.

והדבר היותר חשוב יותר מזה, הוא שהם מחליטים אלו דברים הם לא יראו ולא ישמעו, כיוון שהם ישפיעו וינמיכו אותם ואת העוצמות שלהם.

זו יכולת מאד מיוחדת לדעת להיות 'בעלי הבית' על עצמנו, כיוון שבדרך כלל אנחנו רגילים לתת למציאות לסובב אותנו ולהחליט עבורנו מה לחשוב ומה אנחנו מסוגלים או לא מסוגלים לעשות - אבל המצליחנים פועלים אחרת, וכנראה שזו הסיבה שהם מצליחים.

ובאמת, זאת תפישת עולם שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ.

ואולי לזה מתכוונת התורה בתחילת הפרשה שלנו:  "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", ומופיע בספרים שה"שערים" של האדם הם העיניים, האוזניים והפה שלו, שדרכם הוא קולט ומתקשר עם העולם סביבו.

התורה מדריכה אותנו להציב שמירה סביב האיברים האלו, ולשים לב מה נכנס ומה יוצא דרכם.

זו הדרכה שמלמדת אותנו לא לאפשר לכל מיני ידיעות מחלישות ("תקשורת") להחליש אותנו, לא לתת לכל מיני כעסים לשלוט בנו, ולא לתת לכל מיני אנשים שליליים רשות להיכנס ולהשפיע עלינו.

אנחנו נמצאים אמנם בתקופה מאד מאתגרת, ובאופן טבעי כולנו נמשכים להיות צמודים בכל רגע נתון לידיעות מהעולם מבחוץ. זה אולי טבעי ומסקרן, אבל ההסכמה שלנו להכניס - ללא סינון ['שופטים ושוטרים'] את כל העולם –  אל תוך מרחב התודעה שלנו – מחליש ומעייף אותנו, וגורם ללא מודע שלנו הרבה נזק מתמשך שמתבטא בעצבות, חוסר אנרגיות ועוד הרבה רגשות שליליים.

כשאדם מבין עד כמה הוא חשוב, עד כמה עליו לשמור על עצמו מהשפעות שליליות, ועד כמה הוא באמת מסוגל לעשות זאת - כי הוא, בעז"ה, בעל הבית על עצמו - החיים שלו הופכים להיות איכותיים, נעימים ואופטימיים.

כשאדם חי בלי השפעות חיצוניות, הוא יכול להתקרב אל מי שהוא באמת, ולגלות את העוצמות הרוחניות הפנימיות שלו. וממילא ככל שילך ויתקרב אל עצמו ואל הקב"ה, ילך הקב"ה ויתקרב אליו, והוא יתמלא כוחות לא מבחוץ לו אלא מתוכו פנימה. וזהו: "אני לדודי ודודי לי".

שבת שלום ומבורך !

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם