ישנו סיפור על בחור צעיר שרצה להתייעץ עם ראש הישיבה המבוגר שלו. הוא הגיע לביתו והם שוחחו. תוך כדי שיחה, אשתו של הרב הגישה להם 2 כוסות שתיה קרה. ראש הישיבה הפסיק את השיחה, פנה לאשתו ובמבט מלא הכרת טוב אמר לה: 'תודה רבה על השתייה שהבאת לנו'. התלמיד אמר שהוא לא זוכר כמעט את תוכן השיחה שהיתה לו, אבל את הכרת התודה של הרב כלפי אשתו, גם במעשה כל כך שולי – את זה הוא לא ישכח אף פעם.
כמה פעמים נפגשתם במציאות של ילד שמקבל איזה ממתק או חטיף ממישהו, ולא אומר לו כלום...הוא פשוט מתחיל לאכול וזהו...בלי להגיד אפילו מילה אחת של הכרת תודה לנותן? האם ילדים מתחנכים לומר תודה יומית על כל מה שהם מקבלים בבית כל יום – או שהכל מובן מאליו, והם באים עוד בדרישות להורים שלהם...?
כשאדם מקבל שפע מכל סוג שהוא, והוא לא מרגיל את עצמו להודות למי שהעניק לו את השפע הזה – זה יוצר את דמות האדם האגואיסט, שכל כולו מרוכז בעצמו ובמה שמגיע לו.
אז אולי אצל ילדים זה עוד לא כל כך נראה רע, אבל כשאין חינוך מגיל צעיר – האדם הזה הופך אט אט להיות דמות שמנצלת כל הזדמנות רק לקבל מהעולם, וכמעט שלא להעניק מעצמה לסובבים.
לאדם כזה, שכל כולו רק נטילה מהעולם, יהיה בסופו של דבר קושי עצום להסתדר עם בני אדם אחרים: חברים, בני זוג או גידול ילדים, כיוון שבעולמו – רק הוא קיים, והכל מגיע לו...
תפיסת חיים אגואיסטית כזו, איננה רק בעיה של אדם פרטי, אלא היא יכולה לחלחל לכל הרבדים של החברה, ואז נוצרת לנו חברת שפע, שחיה על סיר הבשר – ושוכחת מנין כל זה בא, ומהר מאד מגיע מצב של "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ".
כדי למנוע מראש יצירה של אנשים או חברה מהסוג זה, מחנכת אותנו התורה בפרשת השבוע, בפסוק מפורסם וחשוב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".
זה בסדר שתאכל ותשבע מכל השפע - אבל מיד אחרי זה: ברך ותכיר תודה. שום דבר לא 'אמור' להיות לך, אלא הכל הוא שפע יום יומי שאתה זוכה ומקבל.
מהפסוק הזה אנחנו לומדים את מצוות ברכת המזון, שכל כולה הודיה על שפע המזון ועל הארץ הטובה שאנחנו מקבלים.
כשמחנכים ילד מגיל צעיר לברך – בצורה אמיתית – את ברכת המזון, ומסבירים לו את המשמעות העמוקה של הכרת תודה לקב"ה, להורים שלו, ולכל מי שעושה לו טוב – זה מפתח דמות של אדם בוגר שהוא טוב באמת, שחי חיים של הכרת תודה על כל מה שהוא מקבל, ושהוא נותן הלאה לכל מי שצריך, מהשפע שאותו קיבל.
גם כעם, צריכים להתרגל שלא כל דבר 'מגיע' לנו באוטומט...ישנם דברים שאולי היו יותר מידי מובנים מאליהם, עד ששכחנו קצת מאיפה הם הגיעו אלינו, וממילא היינו במהלך של קיטור והתמרמרות על כל מה שחסר, ורע וגרוע... – עד שקיבלנו סוגים שונים של תזכורות, שמטרתם היתה בין השאר, להחזיר אותנו אל מהלך של עין טובה והכרת תודה אמיתית על כל דבר שיש לנו במדינה הזו.
כל המהלך של הפרשות בספר דברים בא לחנך אותנו לראות את כל הטוב שקיים בחיים שלנו – בכל מיני מצבים, להכיר בו, ולהודות עליו. בצורה כזו נבנה אדם גדול, נדיב ואכפתי, וככה נבנית חברה מתוקנת ואיכותית.
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
Comments