רק שתי דפנות (סוכות)

תחשבו רגע על דיני הסוכה: הכי טוב זה שיהיו לה ארבע דפנות. אבל אם זה לא מסתדר – אפשר גם שלש. ואם זה לא מסתדר – אפשר גם שתי דפנות וטפח [וזה כידוע, רמוז במילה 'סכה': 'ס' – סגורה מ 4 כיוונים, 'כ' – 3 דפנות, 'ה' – 2 דפנות ועוד משהו].

זה נשמע כאילו דווקא בהלכות סוכה אנחנו מוכנים להסתפק גם במינימום...

וזה מעניין, כי למשל בחנוכה, כולנו מקפידים ומחמירים ומדליקים נרות למהדרין מן המהדרין, ושואפים לעשות את הכי טוב שאפשר – והנה בסוכה זה נראה לא ככה...

אולי יש בזה לימוד גדול אלינו: אחרי החגים הגדולים של ראש השנה ויום כיפור, שבהם קבלנו על עצמנו כל מיני קבלות חדשות, והצבנו לעצמנו מטרות גדולות ונעלות – יתכן מאד שיקרה מצב, שנרגיש שהדברים שרצינו וציפינו שיקרו, לא בדיוק יוצאים כמו שחשבנו.

לא נגיע לכל המטרות, לא נצליח לעמוד בכל הקבלות שלנו, דברים לא יהיו בשלימות כמו שחשבנו – ואז מתגנבת אלינו מחשבה: אז בשביל מה בכלל ניסינו...? אז מה זה שווה אם המטרות שלנו לא קורות בדיוק כמו שרצינו...?  

וזה מוביל כמובן לתסכול, אכזבה ועצבות...

ולכן צמוד ממש אחרי יום כיפור מופיע חג סוכות, שבא ואומר לנו חידוש גדול: כולנו רוצים משהו שלם = 4 דפנות, אבל דעו לכם שזה ממש נהדר שאתם בכלל מתאמצים ומציבים מטרות. הדבר הכי חשוב זה שאתם ממשיכים יום יום ועושים דברים בכיוון המטרות שלכם.

ולגבי התוצאה הסופית: גם אם נקבל רק חצי ממה שרצינו [2 דפנות וטפח...] – אנחנו צריכים להיות שמחים, כיוון שאם עשינו את מה שאנחנו יכולים לעשות – את התוצאה אנחנו משחררים אל הקב"ה (וזאת הסיבה שאנחנו יושבים תחת כיפת השמים, כדי להחדיר בתוכנו גם את העניין הזה).

החג הזה נקרא 'זמן שמחתנו', ומודגש בו הרבה פעמים נושא השמחה – כי התורה לא מכוונת אותנו להגיע להישגים מושלמים. אנחנו לא מלאכים – וגם לא אמורים להיות כאלו!  התורה רוצה שנשמח במי שאנחנו ואיך שאנחנו כבני אדם ששואפים לעשות את רצון ה' ולעשות כמה שיותר טוב בעולם.

ולכן תמיד נשאף להתקדם, ויחד עם זאת נשמח גם במציאות הנוכחית עם כל מה שהצלחנו להשיג בה עד עכשיו.

בחג הזה כולנו מקבלים דבר שכולנו כל כך רוצים וצריכים אותו (כיחידים וכעם): חיבוק [וכידוע הרמז: כשמחבקים מישהו ביד שלנו: היא מחולקת לחלק עליון, חלק אמצעי וכף היד – וזה כמו 2 דפנות וטפח...]

הקב"ה מכניס אותנו לסוכה שלנו ומחבק אותנו: 'ופרוס עלינו סוכת שלומך', וזה בדיוק הזמן לשחרר את הלחץ של מירוץ החיים להשיג ולהספיק ולצבור עוד ועוד, ופשוט להסכים להיות במקום הכי רגוע ובוטח: " כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ".

יש לנו אבא גדול שאוהב ומחבק ומקבל כל אחד מאיתנו באופן אישי, בדיוק כמו שאנחנו, בלי צורך להוכיח שאנחנו מושלמים ושווים משהו.

הוא פשוט אוהב ומחבק.

וזה מה שגורם לנו להיות בשמחה פנימית אמיתית.

מתוך תפילה לניצחון עם ישראל על כל אויביו [כמופיע בהפטרת החג, על מלחמת גוג ומגוג], ולשחרור כל החטופים.

'חֲבוּקָה וּדְבוּקָה בָּךְ - הוֹשַׁע נָא' !

חג סוכות שמח!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם