פשוט לומר תודה (קרח)

מה שהיה בשבועיים האחרונים זה לא המקרה הראשון בהיסטוריה. היה אירוע הרבה יותר משמעותי בעבר הרחוק.

רבבות אלפי חיילים הקיפו אז את כל ירושלים. למחרת בבוקר היה אמור להתבצע טבח ענק בכל יהודי ירושלים. זה אמור היה להיות סוף הסיפור...

הצבא של סנחריב מלך אשור היה גדול, חזק ומפחיד. (וכמובן, כבר אז היו אותם יהודים פחדנים שנכנעו לו מראש והסכימו להיכנע בלי קרב...העיקר שיהיה 'שלום'...). 

לחזקיהו המלך לא היה שום סיכוי הגיוני לנצח...

אבל מי אמר שהקב"ה עובד לפי ההיגיון אנושי...?

"וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים".

נס עצום מתרחש ממש מול העיניים של כולם, מאות אלפים מתים בלילה אחד, וככה נגמרה המלחמה עוד לפני שהיא התחילה...

כעת היינו מצפים שתתבצע תפילה המונית של אמירת שירה ותודה לקב"ה על הנס הגדול. אבל הגמרא מספרת לנו שחזקיהו לא אמר שירה, ולכן לא הפך להיות מלך המשיח (ומאז ועד היום אנחנו עדיין מחכים לו...).

אבל למה באמת חזקיהו לא אמר שירה? הוא ראה את הנס, ובוודאי שהוא לא היה כפוי טובה?

אחד ההסברים אומר שחזקיהו חשב שעם ישראל היה במדרגה כל כך גבוהה מבחינה רוחנית, שנס בסדר גודל כזה פשוט מגיע לו, ולכן אין צורך להודות עליו.

וזו היתה הטעות שלו: תמיד צריך להודות על נס – גם אם אתה הצדיק הכי גדול. ומי שלא יודע לומר תודה (ואגב זה גם מלמד את כולם שזו לא חובה להודות) – לא יכול להיות המשיח של עם ישראל.

מהותו של משיח זה ללמד את כולנו להודות על כל דבר טוב שקורה לנו, בין אם זה 'סתם' אירוע קטן, ובוודאי אם זה אירוע בסדר גודל עולמי שגורם להצלת עם ישראל כולו.

גם בפרשה שלנו, קרח שנחשב לאדם גדול והיה לו תפקיד חשוב במשכן, מסתובב לא מרוצה ממה שנתנו לו, הוא רוצה יותר: יותר מעמד ויותר כבוד. הוא לא יודע להודות על כל הטוב שכבר יש לו, והוא מסתכל 'בדשא של אהרן הכהן'  ושואל: למה אני לא כמוהו.

מי שלא יודע להודות על מה שיש לו – אין לו זכות קיום בעולם הזה, ולכן קרח וכל עדתו וכל תפיסת העולם הזו שתמיד מקטרת על כל מה שיש, שתמיד מתבכיינת, שתמיד מדגישה את החסר והשלילי – כולם נבלעים באדמה ונעלמים!

עברנו בשבועיים האחרונים מהלכים של נסים בסדר גודל היסטורי. סביר להניח שאפילו איננו מסוגלים עדיין להבין עד כמה הנסים האלו היו גדולים ומשמעותיים, וזה עוד יתגלה בהמשך.

הדבר הכי מינימאלי שנדרש מכל אחד מאיתנו, מכל משפחה וילדיה, ומכל העם כולו זה פשוט לומר הלל ותודה.

היום ראש חודש תמוז, זו הזדמנות נהדרת לומר את פסוקי ההלל לא רק בגלל שזה ראש חודש, אלא מתוך כוונה מיוחדת של תודה אמיתית על כל השפע שקיבלנו כולנו בשבועיים האחרונים: שפע של נסים, שפע של גבורה, שפע של זקיפות קומה כאריות של ממש. " הודו לה' כי טוב – כי לעולם חסדו".

וכמו תמיד, יהיו אנשים קטנים ופחדנים שינסו להקטין, לצמצם, להסביר בשכל אנושי, לא להכיר בגודל הזמן והנס – אבל אלו אנשים מעטים ושוליים, שנחשבים כעיוורים שלא רוצים לראות ולהודות בנסים, שלא רוצים להיות שותפים בגודל השעה, ולכן חבל להתייחס אליהם או להשקיע בהם אנרגיה...

אנחנו כולנו שייכים אל הגודל ואל הכרת הטוב. 

'עם ישראל חי, קיים ומנצח – בעזרת ה' '.

ועם כזה ראוי למשיח אמיתי ולגאולה שלימה!

שבת שלום ומבורך וחודש טוב!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם