top of page

עוברים דרך הערפל (יתרו)


מכירים את זה שלפעמים בחיים האישיים שלנו אנחנו מרגישים שאנחנו כאילו הולכים בתוך 'ערפל'? אנחנו יכולים להרגיש שכל מיני דברים לא ברורים לנו...אנחנו מספרים לעצמנו כל מיני סיפורים מפחידים של חוסר הצלחה וחוסר כוחות...אנחנו כאילו הולכים לאיבוד בתוך המציאות הלא מאירה...

ה'ערפל' הזה בחיים שלנו, גורם לנו לפחד לזוז מהמוכר והידוע, לפחד להעז לעשות משהו – כי אולי שוב לא נצליח, ואולי גורם לנו אפילו לייאוש מהעתיד.


זה לא דבר חדש...

ממש בסיום הפרשה המיוחדת הזו, אחרי ההתגלות של הקב"ה ונתינת עשרת הדברות, מופיע פסוק מיוחד: "וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק - וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקִים".

למה העם עומד מרחוק? למה הוא לא מתקרב...?

ומצד שני: למה משה רבנו נכנס אל תוך הערפל והוא לא חושש?


כנראה שהעם רואה ערפל גדול וסמיך...והוא חושש מהאתגר הלא ברור שנמצא מולו. הוא חושב שהוא לא מסוגל להתמודד איתו -  וממילא הוא מעדיף לעמוד מרחוק. ובאמת מי שלא נכנס לערפל לא מסתכן ולא מתמודד עם אתגרים - אבל מצד שני כמה הוא מפסיד בגלל זה, וכמה רווחים הוא לא מרוויח...


ה'ערפל' הזה הוא כוח הדמיון שגורם לנו לפחד מ'סיפורים' שאנחנו מספרים לעצמנו על זה שהמשימה גדולה מידי, ועל זה שאנחנו קטנים מידי. הוא זה שגורם לנו להאמין שאנחנו לא מסוגלים, ושלא נצליח, ומכניס לנו את כל הספקות בחיים שלנו.  ולכן אנחנו נשארים לעמוד מרחוק...ולהפסיד...


אבל משה רבנו יודע שמעבר לערפל נמצא הקב"ה בעצמו.  הוא יודע שכל המטרה של הערפל היא רק לבחון את כוח הרצון וההתמדה שלנו, וממש מעבר לפינה נמצא האור הגדול. ולכן הוא נכנס דרכו וזוכה לשפע עצום.


כל מה שאנחנו צריכים זה להאמין בכוחות שהקב"ה נותן לנו, ולהבין שאם רק נעז להיכנס אל תוך הערפל במציאות החיים שלנו [ולכל אחד יש את ה'ערפל' ואת ההתמודדות שלו], אם נבין שזה דבר חולף ממש כמו ענן, ונסכים לצאת מאזור הנוחות, ולעשות דברים שאולי עד היום קצת חששנו לעשות - ממש שם יכולה להיות ההתגלות האלוקית האישית שלנו.


וזה נכון כמובן גם במציאות החיים העכשווית שלנו: כולנו נמצאים כעם בערפל. הרבה דברים לא ברורים ולא מאירים. זה יכול להפחיד או להלחיץ, אבל כל זה רק בגלל שאנחנו עומדים מרחוק ולא מסתכלים פנימה מעבר לחיצוניות.

צריך להאמין שממש בתוך הערפל הזה נמצא הקב"ה בעצמו. לא להיות בלחץ של פתרונות 'עכשיו', אלא להיות אנשים עם מבט של אמונה וביטחון ארוכי טווח, שיודעים שדווקא מתוך הערפל יזרח, בעז"ה אור גדול, וכל מה שנראה כרגע לא ברור ולא מאיר – יובן למפרע מה בדיוק היה תפקידו, ואיך כל המהלך הזה הקפיץ אותנו כעם, וכיחידים, למקומות שלעולם לא היינו מגיעים בלעדיו.


כשנהיה מלאי עוז וגבורה פנימיים, ונסכים להיכנס ולעבור דרך ה'ערפל' הזמני הזה, זה יקרין על כל מציאות החיים שלנו, ושום כוח שבעולם לא יוכל לעמוד מולנו, בעז"ה.



לע"נ אמי מורתי, אידה יהודית בת משה ז"ל.

שבת שלום ומבורך!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם




0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

לחיות אחדותי (תצווה)

לכל אחד מאיתנו יש את הזמנים ה'טובים' שלו. בזמנים האלו אנחנו מרגישים 'על הגובה'. הכל זורם לנו, דברים מסתדרים כמו שרצינו, אנחנו מרגישים שאנחנו מתקדמים מבחינה רוחנית, אישית, כלכלית ועוד.  אלו הזמנים שהיי

אל תזלזלו בפרטים (תרומה)

מפתחי שיטת הנל"פ גילו שישנם סוגים שונים של טיפוסי אנשים. למשל: ישנם אנשים ש'רואים את התמונה הגדולה'. הם רואים את החזון, האידאליים ואת כל הדברים הגדולים. אבל את כל פרטי הפרטים בדרך לשם – הם משמיטים. לע

להיכנס לנעליים של השני (משפטים)

תשמעו סיפור פחות מוכר שקרה לפני כ 35 שנים: בחור ישיבה חרדי שעזב את חיי התורה עבר לתל אביב וחי שם במשך 4 שנים, בניתוק ממשפחתו. היה לו כישרון ציור והוא היה מצייר ציורים ומרוויח מעט כסף, ובנוסף הוא ניגן

bottom of page