סופרים אותנו! (במדבר - שבועות)

מי 'ספר' אותן? מי התייחס אליהן? כמה לעגו להן...

נעמי ורות מגיעות משדה מואב, מסכנות, מבוזות וחסרות כל...:"הזאת נעמי...?"

לא היינו יכולים לתאר בשום היגיון אנושי, שדווקא מנעמי ורות יתגלגל בדרך מופלאה ונסתרת לחלוטין אורו של דוד המלך ומלך המשיח.

מכירים לפעמים את התחושה ש'אף אחד לא סופר אתכם...'?

זה כאילו שאתם פיזית נמצאים, אבל בפועל אתם כאילו קצת 'שקופים'...נדמה לכם שלא ממש מתייחסים אליכם כמו שאתם מצפים, הדעות שלכם לא ממש חשובות למישהו, ואז אתם חשים שאתם פחות משמעותיים ובעלי ערך בעולם...

מחשבות ורגשות כאלו גורמות לנו 'להוריד את הראש', להסתובב חסרי אנרגיה, ולחפש משמעות ותוכן בכל מיני אמצעים חיצוניים לנו, שלא ממש מקדמים אותנו... – רק כדי לברוח מתחושת הריקנות הזו...

תמיד פרשת 'במדבר' קודמת לחג השבועות.

לכאורה אין קשר ברור ביניהם: בפרשה יש התעסקות ארוכה בספירת כל שבט ושבט בעם ישראל, ובסידור המחנות והדגלים (כאשר לכל שבט יש את צבע הדגל האישי שלו). בשבועות אנחנו עוסקים בקבלת התורה.

אבל האמת היא שיש כאן קשר הדוק:

 למה צריך למנות שוב את עם ישראל (אחרי שכבר מנו אותם פעמיים קודם לכן )? אומר רש"י: "מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה". דבר שהוא חביב - סופרים אותו שוב ושוב.

את ההוראה לספור את עם ישראל כותבת התורה במילים: "שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל".

המשמעות העמוקה שהתורה מלמדת אותנו היא שכל אחד מאתנו צריך להרים את הראש!  כל אחד צריך להסתכל על עצמו במבט של גודל ועוצמה, כי באמת אין אדם שאין לו חשיבות!

לכל אדם יש את הדגל והצבע האישי שלו שאותו הוא מביא ותורם לכלל ישראל, וגם אם האדם חושב שאף אחד לא 'סופר' אותו - הרי בעיני הקב"ה הוא ספור, וחשוב ומשמעותי, ובלעדיו אין השראת שכינה בעם ישראל כולו!

חז"ל מלמדים אותנו שאם יהודי אחד היה חסר בזמן מתן תורה – כל המעמד הזה לא היה קורה!

זה היה נכון אז, וזה גם נכון ממש גם היום: אנחנו לפני מתן תורה של השנה הזו,  וחשוב מאד שנפנים שבלעדינו, בלי שנרגיש את החשיבות העמוקה שהקב"ה מייחס לכל אחד ואחת מאיתנו – לא תהיה קבלת תורה לכלל ישראל!

רק מתוך המבט הזה של פרשת במדבר, ניתן לקבל בעז"ה תורה בגדלות בשבועות!

וזה נכון גם במובן כללי :

אנחנו כעם – צריכים 'להרים את הראש', ולזכור שלמרות כל המצב הלא ברור שכולנו נמצאים בו (בחינת: 'חושך, ענן וערפל' שקדמו למתן תורה) – הקב"ה מונה וסופר אותנו כל זמן, ואומר לנו: אל תתבלבלו, ואל תורידו את הראש – כי אתם גדולים, חשובים, ספורים אחד אחד.

שום אירוע ושום עם לא יוכל באמת לגעת בעוצמות של העם הזה.  הם יוכלו אולי להכאיב ולגרום צער – אבל לעולם עם ישראל לא יוריד את הראש, והוא יישאר כאן תמיד עם תפקידו הנצחי האלוקי.

ולכן, דווקא בחג שבועות אנחנו קוראים את מגילת רות, כדי לומר לנו: אל תתייאשו מעצמכם. אל תתייאשו מהמצב.

כמו רות בשעתה, גם אתם מושגחים בהשגחה אישית ופרטית שמכוונת אתכם אל הייעוד שלכם. אתם חשובים ואהובים, ודרככם מופיע אור אלוקי שמסובב הכל לטובה.

ובסופו של סיפור - מגיע המשיח!

שבת שלום ומבורך! חג שבועות שמח!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם