מכירים את אלו שיש להם אוספים של בולים, או מפיות או כל דבר אחר...האנשים האלו אוהבים את האוספים שלהם, והם אוהבים להסתכל ולספור אותם שוב ושוב - לא כי משהו התחדש באוסף, אלא כי הם פשוט אוהבים את מה שיש להם.
בפתיחת ספר במדבר, וממש לפני חג מתן תורה, התורה מפרטת לנו באריכות גדולה כיצד ספרו את עם ישראל בכל שבט ושבט. היכן עמד כל שבט, מתי הוא נסע, ואפילו איזה צבע היה לדגלו.
ולמה צריך למנות שוב את עם ישראל (אחרי שני מניינים קודמים)? אומר רש"י: "מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה". דבר שהוא חביב - סופרים אותו שוב ושוב.
לפעמים אנחנו מסתובבים בעולם עם תחושה שאף אחד לא מתייחס אלינו.
אנחנו נמצאים פיזית, אבל מבחינה נפשית חשים שאולי אף אחד 'לא סופר' אותנו...
"אם אף אחד לא סופר אותי ולא מתייחס אלי - האם אני באמת משמעותי...? האם יש לי ערך ותפקיד בעולם הזה...?"
מחשבות ורגשות כאלו גורמות לנו 'להוריד את הראש' ולהסתובב חסרי אנרגיה, ואולי לחפש משמעות ותוכן בכל מיני מקומות שלא ממש יקדמו אותנו בתחום הזה...
את ההוראה לספור את עם ישראל כותבת התורה במילים: "שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל".
המשמעות העמוקה שהתורה מלמדת אותנו היא שכל אחד מאתנו צריך להרים את הראש! כל אחד צריך להסתכל על עצמו במבט של גודל ועוצמה, כי באמת אין אדם שאין לו חשיבות!
לכל אדם יש את הצבע האישי שלו שאותו הוא מביא ותורם לכלל ישראל, וגם אם האדם חושב שאף אחד לא 'סופר' אותו - הרי בעיני הקב"ה הוא ספור, וחשוב ומשמעותי, ובלעדיו אין השראת שכינה בעם ישראל כולו!
אי אפשר בלעדיך !!!
זו גם ההכנה הנכונה לקבלת תורה בחג שבועות: קבלת תורה צריכה להיות מתוך מבט גדול שלנו על עצמנו. הקב"ה בחר בנו כעם, ובחר בכל אחד ואחת מאתנו להיות חלק מהעם הזה! וזה עצמו אומר שאנחנו חשובים, משמעותיים ו'ספורים' בעיניו.
רק מתוך המבט הזה של פרשת במדבר, ניתן לקבל בעז"ה תורה בגדלות!
שבת שלום ומבורך! חודש טוב ! וחג שבועות שמח!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
