בערב יום כיפור האחרון כותב לי בחור צעיר: "האם אני אמור להרגיש ביום כיפור אשם ובוגד או תותח על?..."
עצם השאלה הכואבת הזו מראה לנו על הקונפליקט הפנימי שיתכן שרבים מאיתנו חשים: איך אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו במהלך החיים שלנו: האם אנחנו אנשים שרוב הזמן עושים טעויות ומפספסים את החיים..., וגם מה שאנחנו כבר כן עושים – הוא לא מושלם והוא מלא חסרונות...או שאנחנו צריכים להסתכל על עצמנו במבט אחר לגמרי...?
מיד אחרי הגודל של יום כיפור מגיע חג סוכות, שמבחינה הלכתית הוא חג יוצא דופן: מצד אחד יש דקדוק גדול בבחירת ארבעת המינים, ומצד שני בבניית הסוכה יש הרבה מאד קולות הלכתיות שמכשירות סוכה גם אם יש לה רק 2 דפנות ועוד טפח, ועוד סוגים שונים של קולות בבניית הסוכה.
איך זה מסתדר יחד?
הרעיון הוא שאנחנו מבחינתנו צריכים להשתדל לעשות את המקסימום שביכולתנו לעשות בכל תחום בחיים – וזה הרמז בבחירת ארבעת המינים המהודרים, אבל אחרי כל העשייה שלנו, תמיד יהיו דברים שיצאו לנו לא מספיק מושלמים, ואולי אפילו יראו לנו כמעט 'פסולים'... – וכאן בא הלימוד הגדול מהסוכה עצמה:
עשיתם משהו, התכוונתם שהוא יהיה טוב – גם אם הוא לא יצא בדיוק כמו שרצינו, זה מעולה ו'מהודר'! הסוכה היא המקום הפנימי שמכיל כל אחד מאיתנו בדיוק כמו שהוא: יחד עם החסרונות שלו, יחד עם כל התכונות והדברים הלא מושלמים שבו, יחד עם כל החלומות שעדיין לא התגשמו בחיים שלו, יחד עם כל העליות והירידות, יחד עם כל המשברים והאתגרים – הסוכה מכילה את ה-כ-ל, והיא מעודדת אותנו שנזכור ונחיה את זה שאנחנו טובים בדיוק איך שאנחנו, ושאנחנו באמת תותחי על !
'ופרוס עלינו סוכת שלומך' – זו תפילה וקביעת מציאות גם יחד: הקב"ה פרוס עלינו ותן לנו לחיות ולהרגיש שאנחנו נמצאים תחת הסוכה שלך, שמכילה את כולנו כמו שאנחנו, וזה עצמו יגרום לנו לחיות בשלום פנימי עם עצמנו ועם המשפחות והסביבה שלנו.
שבת שלום ומבורך וחג סוכות שמח לכולכם!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם