לכבוד שבת הגדול וחג הפסח שנחגוג בעז"ה השבוע, אני מצ"ב הסבר של סדר סימני ההגדה בעבודת הנפש ובשילוב כלים מעולם הנל"פ. מוזמנים לקרוא לפני ליל הסדר.
======================================================================================
מהלך יציאה אישית מגלות לגאולה
על פי עבודת הנפש
לפעמים שינויים אורכים שנים, ולפעמים תוך כמה שעות הכל משתנה מקצה לקצה!
זה בדיוק מה שקורה לכל אחד מאיתנו בליל הסדר: תוך שעות אנחנו יוצאים ממצב של עבדות גמורה למצב של חירות גמורה. מגיעים ממצרים לירושלים!
איך עושים מהפך כזה כל כך מהר? זו הסגולה המיוחדת של ליל הסדר. בלילה הזה מתברר שיש סדר לגאולה, גם לכל העם כולו וגם לכל אחד ואחד מאיתנו.
מסדרי ההגדה סידרו לנו סדר של 15 שלבים שמובילים אותנו מלמטה עד למעלה: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שלחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.
הרבה פירושים נכתבו על הסדר המיוחד הזה, ננסה, בעז"ה, להוסיף מהלך שקשור לעבודת הנפש האישית של כל אחד מאיתנו:
קדש – הבסיס לכל התקדמות ויציאה ממצב בעייתי זו ההכרה שאנחנו קדושים בעצם מהותנו. כמו שאנחנו, איך שאנחנו - אנחנו מיוחדים וקדושים, בלי שום קשר למעשים שלנו. יכול להיות שבפועל נהיה עדיין במקומות נמוכים פיזית או נפשית – אבל מה שקובע היא המהות של הקדושה המוחלטת. כשאדם חי באמת את זה שהוא קדוש, זה נותן לו כוח לזוז ולהתקדם עוד. נכון שיש הרבה מה לתקן בדרך אל השלמות, אבל כבר בבסיס אנחנו מכריזים כלפי הקב"ה וכלפי עצמנו: אנחנו קדושים!
ורחץ – רק אחרי ההכרה בגודל שלנו, אפשר לרדת לפרטים ולהתעסק בתיקון המעשים. הידיים הן הביטוי של עולם המעשה, ולכן נתקן שוב ושוב במהלך הלילה הזה את העשייה שלנו. בשלב הזה אנחנו רוחצים ומטהרים את שלבי העשייה שקשורים למעשים שברור לנו שעלינו לשפר: מערכות יחסים בין אדם לחברו, התנהגות לא מוסרית וכד', שכולנו רוצים להשתחרר מהם. מתוך הכרה בגודל שלנו [קדש], אנחנו מחליטים בנפש לבחון את המעשים שלנו ולשפר אותם .
כרפס – לוקחים ירק חסר ערך, די מזולזל בעינינו, וטועמים ממנו מעט. והרעיון הוא שהלילה הזה אנחנו מתייחסים לכל דבר. שום דבר בחיים שלנו הוא לא פחות מידי חשוב. אין אף בן (כולל הבן הרשע או הבן שבכלל לא מגיע לשלחן הסדר) שאנחנו לא מתייחסים אליו. הכל חשוב – כל מחשבה, דיבור או מעשה הכי 'קטנים' שלנו, הם עוצמתיים ומשפיעים!
יחץ – יש לנו מטרות/שאיפות/רצונות בחיים. אנחנו מאד רוצים שהם יקרו, אבל לא תמיד הם קורים מיד...לפעמים צריך להיות מוכנים לחוות מצבי שבירה, כשרק חלק קטן מתגשם כעת , והחלק הגדול יתגשם רק בהמשך החיים. האפיקומן יגיע רק בסוף הסדר. צריך סבלנות ואמונה.
ובנוסף: צריך להסכים להיות בחיים שלנו קצת כמו ילדים (ש"גונבים" את האפיקומן), מלאי סקרנות, אופטימיות ושמחה בהווה!
מגיד – זה החלק המרכזי בהגדה שקשור לדיבור. זו המהות של האדם – כוח הדיבור, וזו המהות של החג הזה: פה-סח. צריך להפסיק "לרדת" על עצמנו בדיבורים בלתי פוסקים של ביקורת, ולשים לב הרבה יותר לדבר עם עצמנו ועם הילדים שלנו דיבורים של עוצמה. לומר לעצמנו שוב ושוב כמה אנחנו טובים ומיוחדים. כמה הקב"ה אוהב אותנו למרות שאנחנו לפעמים בעצמנו מתייאשים מעצמנו. בדיוק כמו שאז היינו בבחינת הללו עובדי עבודה זרה, היינו זרים לעצמנו ולאידיאלים שלנו – ובכל זאת הוא גאל אותנו. וממש גם היום זה קורה אצל כל אחד מאיתנו.
רחצה – ושוב אנחנו בודקים את עולם המעשה שלנו, והפעם במעשים עוד יותר דקים שאולי לא שמנו לב אליהם בשוטף. נשאל את עצמנו : מה עלינו לעשות כדי שהעשיה שלנו תהיה יותר זורמת, שמחה ואפקטיבית? אילו עוד מעשים טובים אנחנו יכולים לעשות מכאן ואילך שישמחו אותנו ואת הסביבה שלנו?
מוציא - "המוציא לחם מן הארץ" - הלחם הוא הדרך שלנו להתחבר למציאות. זהו מזון הבסיס. זה הזמן לקבל כוח ועוצמות מהחיבור אל המקור הנשמתי הבסיסי שקיים בכל אחד מאיתנו.
וזו גם ההזדמנות "להוציא" כל מיני אמונות מגבילות, פחדים ומחסומים מהחיים שלנו, ולצאת לחירות אמתית !
מצה – כמה זה מיוחד להיות פשוט. בלי אגו. רק קמח ומים. רוב הבעיות שלנו נובעות מאגו נפוח, מהמחשבה שרק נקודת המבט שלנו צודקת. ובלילה הזה זו הזדמנות נהדרת להיות במקום של ענווה אמתית. להסכים להבין שיש עוד נקודות מבט של אנשים קרובים אלינו: בני זוג, ילדים וחברים, שגם להם יש מקום.
וזו גם ההזדמנות לשחרר את כל העבר הנפוח שאנחנו סוחבים על עצמנו ולהיות פשוטים ומשוחררים. בני חורין באמת.
מרור – זו ההזדמנות להבין שיש ערך לקשיים בחיים שלנו. אין בעצם כישלונות בחיים אלא רק משובים ודברים שאפשר ללמוד ממה שקרה כדי שבפעם הבאה נעשה דברים בצורה טובה יותר.
מרירות היא לא עצבות. מותר להיות מידי פעם מריר בתנאי שזה מוביל אותנו למקום של עשיה מחודשת ואפקטיבית.
כורך – לכרוך מצה+מרור+חרוסת: כשמסכימים להסתכל על החיים שלנו במבט הרבה יותר רחב מגלים שהם מכילים בתוכם הרבה זמנים של שמחה והצלחה פשוטים [מצה], ויחד עם זאת גם זמנים פחות מאירים שגורמים לנו לעצור ולחשוב מחדש [מרור]. וכשהכל כרוך ביחד עם אופטימיות מתוקה [חרוסת] – מתברר שהכל יחד יש לו סיבה ותכלית. הקב"ה מוביל כל אחד מאיתנו במסלול התקדמות ועליה שכולל הרבה שלבים מאירים יותר או פחות, אבל בסופו של דבר, ובמבט רחב שכורך עבר,הווה ועתיד גם יחד, המגמה היא תמיד של עליה מתוקה.
שלחן עורך – צריך להנות ממי שאנחנו. יש לנו שפע של מאכלים חיצוניים טעימים, וגם שפע פנימי של מידות ותכונות בנפש. תפתחו את השלחן הפנימי שלכם. תהנו ותשבעו ממי שאתם. תעשו אותו דבר לקרובים אליכם. תראו להם את השפע הפנימי שלהם.
צפון – עכשיו מתגלה העולם הפנימי הצפון שלנו. ישנם דברים שלוקחים קצת זמן, אבל בסוף הם יוצאים החוצה. עכשיו אנחנו פותחים את האוצרות הצפונים והפנימיים שלנו, ומסכימים להכיר בהם. איזה אנשים גדולים אנחנו! אשרינו שקיבלנו כאלו מתנות אלוקיות!
וזה הזמן גם להכיר שבסופו של דבר, הדברים השבורים, שלפעמים כבר הספקנו להתייאש שהם יקרו - מתחברים זה אל זה: הרווקים והרווקות מוצאים את בני הזוג שלהם, ההורים מתקרבים לילדים, והקב"ה מתקרב אל עם ישראל.
ברך – זה הזמן לברך, לבקש ולהמשיך שפע עליון על כל החיים שלנו. זו ההזדמנות לברך לפחות פעם אחת בשנה את ברכת המזון מכל הלב.
הלל – להודות ולהלל לקב"ה שבחר בנו – כעם, ובחר בכל אחד מאיתנו באופן אישי, ונתן לו כל כך הרבה שפע של מידות, תכונות, מטרות ותפקידים בחיים. איזו זכות זו להיות כל כך מיוחדים וקדושים! ותודה לקב"ה שבחר בנו!
נרצה – חשוב לדעת שכל מה שעשינו בלילה הזה, וכל מה שאנחנו עושים בחיים שלנו – הכל בסדר! הכל מרוצה ומוצא חן בעיני הקב"ה, וצריך שימצא חן גם בעינינו!
זו הוראה חשובה: תהיו מרוצים מעצמכם! רק בצורה כזו אפשר לצאת באמת מכל המיצרים ולהגיע לבנין בית המקדש הכללי והפרטי של כל אחד מאיתנו!
עשינו מסע מדהים של 15 סימנים שכל עניינם להקפיץ אותנו בבת אחת, בזמן קצר, למקום אחר בנפש שלנו כעם וכפרטים.
המסע הזה רק מתחיל בלילה הזה, ומעכשיו ואילך זה התפקיד שלנו לקחת כמה שיותר מסרים ולהפנים אותם בחיי היום יום שלנו במהלך השנה.
ליל הסדר קובע לנו את הסדר של ההתנהלות שלנו לכל השנה כולה בעז"ה !
שבת שלום ומבורך וחג פסח כשר ושמח
לגאולה אמתית ושלימה!
שמואל מינקוב, מאסטר נל"פ
Commenti