משה רבנו שבתוכנו (וארא)

כמה פעמים אנחנו ממש רוצים לעשות משהו טוב וחשוב – ואז יש איזה משהו שעוצר אותנו...כאילו מישהו יושב לנו על העורף ואומר: 'אל תעשו את זה...זה לא יצליח לכם...חבל על המאמץ...'?

וכשאנחנו מוותרים לעצמנו, אנחנו מרגישים מתוסכלים ששוב נכנעו לאיזה קול פנימי שגרם לנו להישאר במקום ולא להתקדם. מוכר?

זה לא דבר חדש, ולקול העוצר הזה קוראים: 'פרעה'. כבר במצרים העתיקה ישב אותו שליט עריץ, שכל כולו היה בגודל ננסי ממש (בגובה של כחצי מטר...), ושלט על כולם.

הוא לא שלט רק בכוח, אלא עיקר כוחו היה ביכולת שלו להקטין ולהנמיך את כל מי שעמד מולו. הוא תמיד ידע למצוא במה האחר גרוע, חסר ולא מספיק טוב... והוא ידע ללחוץ מספיק עמוק וכואב על החולשות האנושיות.

כל מי שנתקל בו או שהיה נתון להשפעתו – מיד הרגיש קטן וחסר כוחות ותועלת, וממילא היה מציית למי שחשב שהוא הרבה יותר טוב ומוצלח ממנו. ככה הצליח פרעה לשלוט ולשעבד את עם ישראל במשך 210 שנים, עד שהגיע משה רבנו ושבר את כל המיתוס של העוצמה של אותו המלך.

פתאום התברר לעם שהכוח של שלטון המשפט או התקשורת נתון בידי מישהו שיושב לכל העם על העורף=פרעה, ופשוט חונק ומצמצם את הכוחות שלו באיומים והפחדות שווא.

משה רבנו החזיר לעם ישראל את ההסתכלות הנכונה על עצמו: אנחנו מעצם מהותנו עם טוב, בן חורין, אוהב, מאוחד, ושואף אל הגודל. החסרונות שלנו הם קטנים – אבל היתרונות שלנו הם אין סופיים!   יש בנו כל כך הרבה עוצמות וכוחות פנימיים, ששום מערכת שתנסה לדכא אותנו לא תצליח, גם אם היא תנסה שוב ושוב.

כל זה נובע מזה שאנחנו מחוברים אל מקור הכוחות כולם, והוא זה ששולט ומנווט אותנו להופיע את עצמנו כעם גדול, חזק ועוצמתי, שיש לו ייעוד, צבא, מדינה ומקדש.

זה לקח קצת זמן עד שפרעה ההוא הבין את זה...אבל בסוף זה קרה!

הסיפור הזה יכול לחזור ולקרות גם בחיים הפרטיים שלנו – כאשר כל אחד צריך להתחבר לנקודת 'משה רבנו' שבתוכו, לאותן עוצמות פנימיות שיזכירו לו עד כמה הוא באמת גדול ומיוחד, ויסירו ממנו את עולו של 'פרעה' הפרטי.

וגם ברמת העם: אולי זה ייקח עוד קצת זמן, אבל עם ישראל החי, והקיים, והמאוחד והאוהב, יסיר מעליו את כל המשעבדים: החיצוניים והפנימיים, ויגלה ויופיע, בעז"ה, את כל הגודל שנמצא בתוכו. זה קורה כבר עכשיו, וזה ילך ויגבר יותר ויותר !

שבת שלום ומבורך וחודש טוב!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם