בס"ד
מהן 3 המילים שהכי קשה לומר אותן בין בני אדם? 'אני מצטער – טעיתי'.
אם היינו מסוגלים לומר את המילים האלו, היינו חיים במציאות חיים אחרת לגמרי. הרבה מאד מריבות היו נמנעות, והרבה קשרים בין אנשים היו נשארים קיימים.
ובכל זאת, קשה לנו מאד להודות בטעויות שלנו.
אולי זה נובע מהמחשבה שאם נודה בטעות, זה יציב אותנו במקום נמוך ומושפל כלפי האדם השני, ואנחנו לא מסכימים בשום אופן להרגיש פחותים ממנו...
ולכן, בגלל ה'אגו' – אנחנו ממשיכים ומנציחים את המקום ה'צודק' של עצמנו, ולא מתנצלים ומתנהגים כ'חכמים'.
בפרשה שלנו מופיע כל סדר העבודה ביום הכי קדוש בשנה: יום הכיפורים. עשרות פסוקים מתארים מה ואיך עושים במשכן ובבית המקדש.
אבל הבסיס של כל סדר העבודה ביום כיפור הוא המוכנות שלנו לבוא ולומר: 'הקב"ה, אנחנו לא מלאכים, אנחנו רק בני אדם, ולכן טעינו – ואנחנו מצטערים על זה. אנחנו גם מבקשים את עזרתך לפעמים הבאות'.
את כל זה אנחנו אומרים כלפי הקב"ה שוב ושוב במהלך יום כיפור, וזה נראה לנו נכון וטבעי. והאמת, שאז בעצם מתחולל מעין 'נס': ברגע שאנחנו מסכימים להודות ולהתוודות – הקב"ה מוחל, על הכל, ואנחנו שוב נקיים וטהורים.
אמנם הבסיס של כל מערכת היחסים עם הקב"ה בנויה על מערכת היחסים בינינו לבין עצמנו: 'אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו'.
הקב"ה מוכן לסלוח לנו בשמחה – בתנאי שנוריד את האגו הטיפשי שלנו, ונסכים באמת לומר למי שפגענו בו: 'הורים / בני זוג / ילדים / חברים יקרים – אני סך הכל בן אדם, ולכן אני גם טועה. אני מצטער. סלח לי בבקשה. תודה רבה'.
ברגע שעשינו את זה, יורד מעלינו משא כבד של תירוצים והתחמקויות, ואנחנו עומדים מול הקב"ה, מול הסביבה , ובעיקר מול עצמו: נקיים, טהורים ושמחים באמת.
אז גם אם בלוח השנה עדיין לא הגענו ליום כיפור עצמו, מותר ורצוי לומר למי שצריך לומר ממש עכשיו: 'אני מצטער, טעיתי', ולהיות גדולים מהחיים.
שבת שלום ומבורך, וחודש טוב של גאולה וישועה!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
1.
Comments