ממשיכים מתוך השבירה (עקב)

השבוע פגשתי בן דוד שחי בחו"ל עם אימו המבוגרת. האיש הזה מעל גיל 50 ועדיין רווק.

כשדיברתי איתו כדי לנסות ולעודד אותו, הוא היה מלא ייאוש ועצב: 'כל כך הרבה ניסיתי לעשות דברים-וזה לא הלך לי, אז מי אמר שזה יצליח לי עכשיו?'

זו לא רק מחשבה שלו...כמה פעמים ניסינו משהו בחיים שלנו והוא לא הצליח לנו...?

רצינו לגור במקום מסוים, להתחתן, לעבוד במשהו מסוים, להשיג משהו - וזה לא הצליח לנו. החלומות שלנו נשברו...

ואז קיבלנו כוחות מחודשים, וניסינו שוב – ונכשלנו, ושוב ושוב - עד שהצלחנו.

בפרשה שלנו משה רבנו מתאר תיאור של קבלת הלוחות הראשונים. מעשה אלוקים ממש. והנה עוד לפני שהלוחות בכלל מגיעים אלינו, משה רבנו שובר אותם בגלל חטא העגל. כל הדבר המיוחד הזה של לוחות אלוקיים - בכלל לא הגיע אלינו... ואז הוא עולה שוב להר ומקבל את הלוחות השניים.

ומה הוא עושה איתם?

"וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן הָהָ֔ר וָֽאָשִׂם֙ אֶת הַלֻּחֹ֔ת בָּֽאָר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם". באותו ארון, אחד ליד השני נמצאים הלוחות החדשים יחד עם שברי הלוחות.

לכאורה, איזה ערך יש לשברי הלוחות הקודמים...? מדוע שמים אותם בארון , הלא הם שבורים...?

התשובה היא שבוודאי שיש להם ערך עצום: הם האידיאל הגדול שלנו. הם החזון והשאיפה. אז נכון שבדרך קרה מקרה והחלום נשבר, אבל הוא לא התבטל!

מכוח הרעיון הראשון אנחנו מקבלים עוצמה וכוח להמשיך לעוד ועוד רעיונות, אידיאליים ומעשים.

זה בוודאי לא נעים כשמשהו לא מצליח לנו כמה פעמים, ויחד עם זאת, אסור לנו לוותר על החלום ו'שברו', אלא לקחת את אותו דבר שרצינו להשיג, להבין מה בדיוק לא עבד לנו, להיות גמישים במחשבות ובמעשים כדי שנוכל לעשות בצורה שונה, ואז לתקן ולשפר - ולהמשיך בעז"ה קדימה, כדי שהפעם, בעז"ה, הדברים יקרו כמו שאנחנו רוצים.

'לוחות ושברי לוחות מונחים בארון', ובלי השברים אין באמת ערך לדבר השלם!

שבת שלום ומבורך לכולכם!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם