מה העיקר בחיים? (ויקהל)

פגשתי אדם שעובד 14 שעות ביממה. הוא אמר שהוא עושה את זה כדי שלמשפחה שלו יהיו חיים טובים.

שאלתי אותו אם הוא בכלל רואה את אשתו והילדים...?  הוא ענה שבדרך כלל הם כבר הולכים לישון עד שהוא חוזר....

מכירים מצבים בהם יש לכם מטרה ממש חשובה בעיניכם, אתם משקיעים בה המון אנרגיה וזמן – אבל בדרך אליה אתם שוכחים את המהות האמיתית של כל המטרה, ואתם שוקעים באין ספור פרטים שבעצם מרחיקים אתכם ממה שחשוב לכם באמת.

ולכן: אדם שעובד בשביל שלמשפחה שלו יהיה טוב – אבל בסופו של דבר הוא בכלל לא נמצא איתם, אז מה בעצם הטעם בכל העבודה הזו...? 

כשלהורים חשוב שהבית יהיה מסודר ונקי, אבל בדרך הם צועקים על הילדים שלהם על כך שאינם מסדרים – האם הם לא מאבדים את עצם מהות הקשר המשפחתי, ובכך גורמים ל'חוסר סדר' בבית שלהם?

האם יתכן שרווקים ורווקות בדרך לבנין הבית האישי שלהם, שחשוב להם שיהיה מושתת על אימון, פירגון ושמחה – הופכים בעצמם לפעמים להיות חסרי אימון, חשדניים ומיואשים?

האם יתכן ש'מרוב עצים אנחנו בעצם מאבדים את מהות היער...'?

4 פרשות ארוכות מתארות את בנין המשכן. בשביל מה בעצם צריך משכן? התשובה היא: כדי לגרום למצב בו השכינה שורה בתוך עם ישראל. זו מטרת כל עבודת הקורבנות – להתקרב אל הקב"ה.

אבל התורה מזהירה אותנו בפרשת השבוע: בנין המשכן איננו דוחה את השבת. בשבת שובתים.

כי מה בעצם זו 'שבת'? שבת היא מציאות שכולנו כבר קרובים אל הקב"ה, בלי לעשות כלום. 'מעין עולם הבא'. זו המטרה שאליה כולנו שואפים.

לבנות משכן, שהוא רק אמצעי להתקרבות, פוגע בעצם ההתקרבות עצמה! ולכן חשוב לזכור מה העיקר (שבת) ומה מוביל אל העיקר (עבודת המשכן).

לפי ספר הכוזרי, זה גם מה שקרה בחטא העגל (שהשבת קוראים את פרשת 'פרה' שעניינה לכפר על חטא זה): אחרי שמשה רבנו 'נעלם' , מרוב רצון להתקרב לקב"ה, העם מחפש תחליף להתקרבות ויוצר את העגל...אבל הוא לא שם לב, שבדרך להתקרבות לקב"ה הוא בעצם עובד עבודה זרה... 

כשמבינים שאנחנו מפספסים את העיקר ואת המטרה הסופית, צריך להיות עם מספיק אומץ כדי לעשות עצירה ולשאול: מהן באמת המטרות שלנו? האם הן ברורות וחשובות לנו? ואם כן: האם הפעולות שלנו ביום יום בכלל מובילות אותנו לאותן מטרות, או שמרוב עודף עשיה שכחנו את העיקר ...?

אנשים רציניים באמת, יודעים לבדוק את עצמם ואת מהלך חייהם אחת לתקופה, ולהחליט האם הם במסלול הנכון שעליו הם החליטו בעבר, ואם לא – יש להם מספיק אומץ וגמישות כדי להעז ולשנות. 

זו ההדרכה שניתן ללמוד מפרשת השבוע לקראת הכניסה לחודש ניסן, שהוא תחילתה של שנה חדשה: דעו את מטרותיכם, ובדקו שהפעולות שלכם מובילות אתכם לקראתם!

שבת שלום ומבורך!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם