top of page

לשנות מבט (ויגש)

איך הוא עשה את זה? איך הוא הצליח לא לכעוס ולא לנקום – אחרי כל היחס שהוא קיבל מהם? איך הוא הצליח להגיע לרמה כזו של סליחה מפרגנת?

באופן הכי אנושי היינו מצפים לסיפור של תגובה קשה ופוגעת של יוסף כלפי אחיו: הם מכרו אותו לעבד, הם ניתקו אותו מאבא זקן במשך 22 שנים, והם אפילו לא ממש ביקשו סליחה בסופו של דבר.

ובכל זאת יוסף מגיב אחרת לגמרי: הוא רגוע, שלו, בוטח ומאמין.


בכל מצב שלילי בחיים שלנו, יש לנו לפחות 2 אפשרויות להתבונן על המציאות:

א. להתלונן, לקטר, להאשים, לכעוס וכד'. יכול להיות שאנחנו נהיה אפילו מאד צודקים בתגובות האלו, כי באמת עשו לנו עוול ופגעו בנו. אבל בסופו של דבר תגובות כאלו לא ממש מקדמות אותנו, ובסופו של דבר הן פוגעות גם באחרים וגם בנו.


ב. דרך הרבה יותר אמונית ואפקטיבית, היא להסכים להתבונן במבט הרבה יותר גדול ורחב, ולהבין שלפעמים דווקא אירועים לא נעימים שקרו לנו בחיים – הם אלו שבסופו של דבר הובילו אותנו להישגים ותובנות שלא היינו מקבלים בשום צורה אחרת.  פתאום מתברר שמה שלכאורה היה 'רע', הוא הדרך הכמעט יחידה לכל הטוב שקיבלנו בעקבותיו.


זה יכול להיות אצל רווקים ורווקות שדווקא אחרי כל כך הרבה חיפושים וייאוש - מוצאים בדיוק את מי שמתאים להם, וזה יכול להיות אצל זוגות שכל כך הרבה זמן מחכים כבר לילדים, ודווקא זה מפתח בהם אח"כ את כוחות הנתינה וההכלה הגדולים לילדים שנולדים להם, וזה יכול להיות גם ברמה הכללית של העם שלנו שחווה כעת אירועים קשים – אבל בעז"ה דווקא מהם יקבל אוצרות ענקיים.


את היכולת הזאת להתבונן אחרת על אירועים שליליים – למדנו מיוסף. הוא מסתכל על כל מה שקרה איתו והוא רואה מהלך אלוקי אחד שמוביל את הכל: אם לא היו מוכרים אותו – הוא לא היה מגיע לפוטיפר. אם אשת פוטיפר לא היתה מעלילה עליו – הוא לא היה פוגש את שר המשקים. אם שר המשקים לא היה שוכח אותו, ונזכר בדיוק בזמן – הוא לא היה מגיע לפרעה. ואם הוא לא היה מתמנה למשנה למלך – היה נוצר רעב כבד, והוא לא היה פוגש את משפחתו. כל האירועים שלו משתלבים זה בזה, ומובילים אותו משלב לשלב בסדר אלוקי מופלא.


את כל זה אומר יוסף במשפט אחד שחוזר שוב ושוב: "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים ...וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה". כל החיים שלי, וכל מה שקורה בהם – הכל מוביל בסופו של דבר רק אל הטוב.


את כל זה יוסף מלמד כל אחד ואחד מאיתנו: מי שחי בצורה כזו של אמונה ארוכת טווח, לא מתרגש מכל מיני מאורעות לא נעימים, כי הוא יודע שהם רק זמניים, והוא יודע שמעבר להם נמצא ממש עכשיו מהלך אלוקי נסתר שכל מטרתו לגרום למשהו הרבה יותר גדול ומשמעותי לקרות בחיים שלו.  לפעמים צריך זמן וסבלנות כדי להבין את כל המהלך, אבל בסופו של דבר הכל משתלב יחד.


שבת שלום ומבורך!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם




2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

אל תגידו שאתם לא יכולים! (בהעלותך)

מכירים את זה שאנחנו אומרים לעצמנו: "ידעתי שזה לא יצליח לי... - והנה זה באמת לא הצליח...!" קוראים לזה: "נבואה שמגשימה את עצמה" - כלומר: מה שאנחנו מאמינים שיקרה (לטוב או לרע) אכן באמת קורה. אבל זה לא קו

איזה ערך יש לי ? (נשא)

את זה שצריך להאמין בקב"ה - זה דבר שקיבלנו בחג השבועות במעמד הר סיני. באמונה הזו כולנו מאמינים ב"ה. והנה מגיע רבי צדוק הכהן זצ"ל וכותב לנו משפט מדהים: "כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִ

תרימו את הראש! (במדבר - שבועות)

מכירים לפעמים את התחושה ש'אף אחד לא סופר אתכם...'? זה כאילו שאתם פיזית נמצאים, אבל בפועל אתם כאילו קצת 'שקופים'...נדמה לכם שלא ממש מתייחסים אליכם כמו שאתם מצפים, הדעות שלכם לא ממש חשובות למישהו, ואז א

Comments


bottom of page