לראות מעבר למכות (וירא)

ישנם סיפורים שצריך לשמוע שוב ושוב על מנת להפנים אותם. אז הנה סיפור חסידי מהסוג הזה (שסיפר הרב שלמה קרליבך זצ"ל):

בעיירה בפולין חי לו יהודי בשם מוישל'ה שחייב כבר שנתיים הרבה כסף לפריץ על הפונדק שהוא חוכר ממנו. הפריץ מאיים עליו שאם עד יום שני הקרוב לא ישלם את כל חובו – הוא ירביץ לו מכות רצח.

מוישל'ה נבהל, ובעצת אשתו הוא הולך לרבי אלימלך מליזענסק כדי לקבל ברכה. בדרך לשם הוא פוגש את תלמידיו של רבי אלימלך, וביניהם ה'חוזה מלובלין' שניחן בכוח ראיה רוחני. החוזה שומע את סיפורו של מוישל'ה והוא אומר לו: 'ביום שני הקרוב – אל תצא מהבית, כי אחרת הפריץ יראה אותך ויחטיף לך מכות רצח'.

מוישל'ה מחליט להמשיך ומגיע לרבי אלימלך. ואז אומר לו רבי אלימלך: 'כשהפריץ יציע לך להישאר בפונדק – אל תסכים בפחות מ 10,000 רובל'. מוישל'ה ממש לא מבין את מה רבי אלימלך אומר לו, והוא חוזר הביתה ולועג למה ששמע.

מוישל'ה שוכח מכל העניין, וביום שני הוא יוצא לרחוב. הפריץ פוגש אותו, ומאחר שאין לו מה לשלם, הוא מחטיף לו מכות רצח, עד שהוא בקושי מגיע הביתה חבול ומוכה. עד כאן החלק הראשון [שמוכיח את ראייתו של 'החוזה מלובלין'].

המשך הסיפור:

אשתו של הפריץ אהבה את מוישל'ה כי הוא היה מוצא לה מציאות בשוק. אחרי שהוא לא מגיע אליה כמה ימים, היא שואלת את בעלה מה קורה עם מוישל'ה. ובעלה מספר לה שהוא החטיף לו מכות. אשתו של הפריץ כועסת עליו, ואומרת לו שייקח מיד הרבה כסף ויוודא שמוישל'ה עדיין בחיים.

הפריץ שפוחד מאשתו, דופק בביתו של מוישל'ה – שנבהל ממנו מאד. הפריץ דופק שוב ושוב ומבקש ממוישל'ה שיישאר בפונדק. באותו רגע הוא נזכר בדברים של רבי אלימלך, והוא אומר לפריץ שהוא מוכן בתנאי שייתן לו 10,000 רובל.         הפריץ מוכן להכל, ומוישל'ה הופך להיות היהודי הכי עשיר באזור.

ואז נוסע מוישל'ה לרבי אלימלך כדי להודות לו על עצתו. כשרבי אלימלך רואה אותו הוא קורא לתלמידו ה'חוזה' ואומר לו: 'תראה את ההבדל בינינו: אתה ראית עד המכות. ואני ראיתי אחרי המכות'.

המסר העמוק מסיפור הזה, הוא שלפעמים אמנם אנחנו חוטפים מכות קשות וכואבות. אבל השאלה הגדולה איך אנחנו מתייחסים אליהן: יש כאלו שעסוקים בניתוחים למה זה קרה, מי אשם, איך אפשר היה למנוע את זה, והם שקועים כל הזמן רק בכאב עצמו. הם רואים עד המכות.

אבל ישנם כאלו שמאמינים באמונה גדולה, שיש משהו גדול שיקרה אחרי המכות. המכות האלו מובילות אותנו למשהו שאי אפשר היה כנראה להשיג אותו בלעדיהן.  אף אחד לא רצה אותן, אבל אחרי שהן קורות, צריך להיות עם מבט ארוך טווח אמוני, שאומר: יש כאן משהו גדול מאד שעומד להופיע בעז"ה, ודווקא מתוך המכות עצמן.

בפרשה שלנו אברהם אבינו מתפלל על סדום. שואלים כולם: מה אכפת לו מרשעים כאלו? התשובה נמצאת בפסוק: "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי". איפה נמצא דוד המלך? איפה מסתתר המשיח?  עונה המדרש: בסדום (דרך בתו של לוט שמולידה מאביה את מואב, ואח"כ רות, ואח"כ דוד).

לכאורה איך יתכן שדווקא במקום ובזמן ובצורה הכי לא מתאימים בעיניים שלנו – יופיע המלך המשיח?  התשובה היא  שאברהם אבינו רואה מעבר למכות ולמצבים המסובכים, הוא יודע שלמרות המהפכה שרואים בעיניים – מאחורי הכל כבר נמצא המשיח, ולכן הוא מתפלל כבר אז על הגאולה השלימה.

גם אנחנו צריכים לפתח בזמן הזה כוח של תפילה, אמונה וביטחון ארוכי טווח, ולהאמין שהקב"ה מוביל את עם ישראל תמיד – לפעמים גם דרך מכות – אל הגאולה השלימה, שתגיע , בעז"ה,  דווקא מתוך הקושי הנוכחי, ובצורה שאף אחד מאיתנו לא מעלה על דעתו.

'חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקינוּ וַֽה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָֽיו'.

שבת שלום ומבורך!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם