top of page

לראות מעבר למכות (וירא)


תשמעו סיפור חסידי (שסיפר הרב שלמה קרליבך זצ"ל שהשבוע מלאו 29 שנים לפטירתו):

בעיירה בפולין חי לו יהודי בשם מוישלה שחייב כבר שנתיים הרבה כסף לפריץ על הפונדק שהוא חוכר ממנו. הפריץ מאיים עליו שאם עד יום שני הקרוב לא ישלם את כל חובו – הוא ירביץ לו מכות רצח.

מוישלה נבהל, ובעצת אשתו הוא הולך לרבי אלימלך מליזענסק כדי לקבל ברכה. בדרך לשם הוא פוגש את תלמידיו של רבי אלימלך, וביניהם ה'חוזה מלובלין' שניחן בכוח ראיה רוחני. החוזה שומע את סיפורו של מוישלה והוא אומר לו: 'ביום שני הקרוב – אל תצא מהבית, כי אחרת הפריץ יראה אותך ויחטיף לך מכות רצח'.

מוישלה מחליט להמשיך ומגיע לרבי אלימלך. ואז אומר לו רבי אלימלך: 'אם הפריץ יציע לך להישאר בפונדק – אל תסכים בפחות מ 10,000 רובל'. מוישלה ממש לא מבין את מה רבי אלימלך אומר לו, והוא חוזר הביתה ולועג למה ששמע.


מוישלה שוכח מכל העניין, וביום שני הוא יוצא לרחוב. הפריץ פוגש אותו, ומאחר שאין לו מה לשלם, הוא מחטיף לו מכות רצח, עד שהוא בקושי מגיע הביתה חבול ומוכה.

אשתו של הפריץ אהבה את מוישלה כי הוא היה מוצא לה מציאות בשוק. אחרי שהוא לא מגיע אליה כמה ימים, היא שואלת את בעלה מה קורה עם מוישלה. ובעלה מספר לה שהוא החטיף לו מכות. אשתו של הפריץ כועסת עליו, ואומרת לו שייקח מיד הרבה כסף ויוודא שמוישלה עדיין בחיים.

הפריץ דופק בביתו של מוישלה – שנבהל ממנו מאד. הפריץ דופק שוב ושוב ומבקש ממוישלה שיישאר בפונדק. באותו רגע הוא נזכר בדברים של רבי אלימלך, והוא אומר לפריץ שהוא מוכן בתנאי שייתן לו 10,000 רובל. הפריץ מוכן להכל, ומוישלה הופך להיות היהודי הכי עשיר באזור.


מוישלה נוסע לרבי אלימלך כדי להודות לו על עצתו. כשרבי אלימלך רואה אותו הוא קורא לתלמידו ה'חוזה' ואומר לו: 'תראה את ההבדל בינינו: אתה ראית עד המכות. ואני ראיתי אחרי המכות'.


המסר העמוק מסיפור הזה, הוא שלפעמים אמנם אנחנו חוטפים מכות קשות וכואבות. אבל השאלה הגדולה איך אנחנו מתייחסים אליהן: יש כאלו שעסוקים בניתוחים למה זה קרה, מי אשם, איך אפשר היה למנוע את זה, והם שקועים כל הזמן רק בכאב עצמו. הם רואים עד המכות.


אבל ישנם כאלו שמאמינים באמונה גדולה, שיש משהו אחרי המכות. המכות האלו מובילות אותנו למשהו שאי אפשר היה כנראה להשיג אותו בלעדיהן. אף אחד לא רצה אותן, אבל אחרי שהן קורות, צריך להיות עם מבט ארוך טווח אמוני, שאומר: יש כאן משהו גדול מאד שעומד להופיע בעז"ה, ודווקא מתוך המכות עצמן.


כבר עכשיו אפשר לראות שינוי של הלכי רוח, אחדות, אהבה, נתינה, אכפתיות – אבל כל אלו הם רק ההתחלה של משהו הרבה יותר משמעותי שעתיד להגיע בעז"ה.


בפרשה שלנו אברהם אבינו מתפלל על סדום. שואלים כולם: מה אכפת לו מרשעים כאלו? התשובה נמצאת בפסוק: "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי". איפה נמצא דוד המלך? איפה מסתתר המשיח? עונה המדרש: בסדום (דרך בתו של לוט שמולידה מאביה את מואב, ואח"כ רות, ואח"כ דוד).

לכאורה נראה שדווקא במקום ובזמן ובצורה הכי לא מתאימים בעיניים שלנו – מופיע מלך המשיח! אבל אברהם אבינו רואה מעבר למכות ולמצבים המסובכים, ולכן הוא מתפלל כבר אז על הגאולה השלימה.


גם אנחנו צריכים לפתח בזמן הזה כוח של תפילה, אמונה וביטחון ארוכי טווח, ולהאמין שהקב"ה מוביל את עם ישראל תמיד – לפעמים גם דרך מכות – אל הגאולה השלימה, שיכולה להגיע דווקא מתוך הקושי הנוכחי, ובצורה שאף אחד מאיתנו לא מעלה על דעתו.

'חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽה' יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו'.


שבת שלום ומבורך!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ




צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

המערה של רשב"י (ל"ג בעומר)

המצב היה קשה ובלתי נסבל: היה כאן שלטון אכזרי, שרדף את היהדות, והרג אלפי יהודים. אותו שלטון, הוציא להורג גם את גדולי ישראל, וביניהם את רבם האישי. ובנוסף לכל זה, זמן קצר לפני כן, 24000 החברים שלהם – מתו

להאיר את העכשיו (אמור)

איך מחזיקים מעמד במצבים לא פשוטים של ייאוש, אכזבה וחוסר תקווה? מאיפה שואבים את הכוח להמשיך קדימה? מאיפה יכולים רווקים ורווקות שמחפשים כבר שנים להקים משפחה, ולא מצליחים-לקבל את הכוח והעידוד להמשיך הלאה

להיות עצמאי באמת (קדושים-יום העצמאות)

השאלה שמהדהדת אצל כולנו היא האם נכון וראוי לחגוג השנה את יום העצמאות? מצד אחד עברנו אירוע קשה ומטלטל, ואנחנו עדיין בתוך אותה המלחמה, ומצד שני האם ניתן להתעלם מעניינו של היום הגדול הזה? כל ילד בתחילת ח

Comments


bottom of page