לפעמים אנשים חווים אירוע גדול ומשמעותי בחיים שלהם. האירוע הזה מרומם אותם, מרגש אותם, הם 'מרחפים באוויר', ומרגישים שהם בפסגת ההר. בגובה הזה הם היו רוצים להישאר תמיד...
ואז הם יורדים חזרה אל המציאות היום יומית, ומרגישים שהם שוב חוזרים אל אותם הרגלים שליליים ואל אותן אמונות מגבילות שהיו להם לפני ההתרוממות הגדולה ההיא. כל הגודל כאילו נעלם, ושום דבר לא השתנה מבחינתם. המצב הזה גורם להם באופן טבעי רגשות של תסכול ואכזבה עמוקים. האם באמת הכל נעלם...?
בשבוע הקודם קראנו על הגובה הרוחני העצום שעם ישראל התעלה אליו בזמן מתן תורה. כולם הרגישו נבואה ממש, התרוממות רוחנית שאין כדוגמתה. הנשמה יצאה מרוב תענוג.
ואז מגיעה פרשת השבוע, פרשת משפטים, והמצווה הראשונה מיד אחרי מעמד הר סיני היא: 'כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם'.
למה הנושא של עבד עברי הוא הדבר הראשון שצריך לדבר עליו? הרי ישנן עשרות מצוות חשובות לא פחות שהיו יכולות להיות הראשונות...
כנראה שהתורה רוצה ללמד אותנו איך מקבלים שפע בצורה נכונה:
כשאנחנו זוכים לאיזו התרוממות, הארה רוחנית, מהלך גדול וחשוב שעשינו – צריך לדעת להמשיך את כל זה לחיי המעשה. צריך לשאול את עצמנו: איך אנחנו שואבים כוח מהדבר המיוחד הזה שחווינו? איך דווקא הגודל שהיה שם מוכיח לנו שאנחנו מסוגלים ליותר בחיים שלנו?
אולי דווקא ההתרוממות הזו יכולה להיות מקפצה קדימה שדרכה 'ננצל את המומנטום' ונשנה הרגלים ואמונות שהיו לנו עד עכשיו. מה שהיה – לא חייב להמשיך ולהיות!
אם נסכים לא רק לחוות חוויות של גודל ואז לשקוע חזרה בעבדות הרגילה והמוכרת, אלא אדרבא, נסכים לשאוב כוח ועוצמה פנימיים ולהחליט החלטות חדשות ואפקטיביות עבורנו – זו יכולה להיות נקודת המפנה בחיים שלנו.
התורה אומרת לנו: אחרי הגודל – נצלו את ההזדמנות ותשתחררו מהעבדות המוכרת ליצרים, הרגלים ואמונות. תסכימו לצאת מאזור הנוחות שלכם, ותתחילו להיות 'אדונים' על החיים שלכם!
כשיש את התובנה הבסיסית הזו – אז אפשר להמשיך ולדבר על כל שאר המצוות האחרות.
זה נכון לכל אחד מאיתנו במישור האישי, וזה נכון גם ביחס לעם שלנו במישור הציבורי: הגודל של המלחמה שאנו עדיין בתוכה, יכול להביא אותנו חזרה לאותם מקומות קטנים של פילוג, שנאה וחוסר הכרה בעוצמות שלנו, אבל הוא יכול להביא אותנו לשחרור מוחלט מתפיסות עולם חונקות, מפחדים דמיוניים , מאמונות מגבילות על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו ראויים לו באמת.
הגיע הזמן לצאת לחירות אמיתית בנפש הפרטית והכללית שלנו. זה הבסיס האמיתי לכל עבודת ה'.
שבת שלום ומבורך!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
Opmerkingen