למחות את הקור! (כי תצא)

הפרשה שלנו מתחילה במלחמה ומסתיימת במלחמה...: "כי תצא למלחמה על אויבך" – "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל".

עם ישראל נלחם בדרך אל הארץ ובתוכה בכל מיני סוגי מלחמות, אבל בכל זאת ההתייחסות אל מלחמת עמלק שונה לגמרי, עד שהתורה מצווה אותנו במצוות עשה מיוחדת במינה (שכולנו מקיימים בהידור בימי הפורים):

" זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:"

למה דווקא כלפי עמלק ישנה מצווה כל כך חשובה של מחיית האומה הזו לגמרי?

לעמלק לא היה את הצבא הכי חזק, או הכי מתוחכם. אבל הוא ידע להשתמש  נגדנו ב'לוחמה פסיכולוגית', שהיא לפעמים פועלת ומשפיעה הרבה יותר חזק ועמוק.

עמלק מבטא משהו שאנחנו חייבים לא להסכים שהוא יהיה במציאות החיים שלנו: "אשר קרך" - קור ומיקריות.

עמלק מזהה שעם ישראל הוא עם חי ומלא אנרגיות. לעם ישראל יש מטרות ושאיפות להגיע חזרה אל הבית שלו בארץ ישראל, ולבנות כאן מדינה יהודית מלאה אור, שתשפיע טוב על כל העולם.

ובדיוק זה כל כך מפריע לו ומפחיד אותו... איך הוא יעצור אותנו? יש לו דרך פסיכולוגית מתוחכמת...

עמלק מבטא את תפיסת העולם של הקרירות, כלומר: לעשות דברים אבל בלי התלהבות. לעשות דברים כי מוכרחים וצריכים - ולא בגלל שבוחרים ומתלהבים.

עמלק אומר לנו – גם לכל העם, וגם לכל יחיד ויחיד : תרגיעו...אל תתלהבו מעצמכם, ממי שאתם וממה שהשגתם...בסוף עוד תרגישו טוב עם עצמכם...

עמלק אומר לנו: כל מי שאתם ומה שעשיתם טוב בחיים שלכם - זה הכל מקרי, ארעי, לא יציב, ולא יחזיק מעמד... האמת היא שהרע והפסימי שבכם הוא המציאות הקבועה, וכל הטוב והאופטימי הוא רק מקרי... - זו לוחמה פסיכולוגית מקטינה..

תפיסת העולם הזו של עמלק מסוכנת מאד. היא מובילה למחיקה של כל כוחות החיים, הרצון להתקדם ולעשות טוב, להתאמץ ולהצליח - כי ממילא שום דבר לא יחזיק מעמד, ותמיד נחזור לחוסר ההצלחות שלנו.

ולכן דווקא כאן, התורה מצווה אותנו למחות את עמלק: למחות את השקר הזה מהחיים שלנו! ​היא אומרת לנו לאמץ את תפיסת העולם של ראיית הטוב והאופטימי שבנו ובחיים בכלל כמציאות קבועה.​להעריך כל מאמץ בדרך אל השלמות.​להתפעל ולהתלהב מכל התקדמות שלנו - גם הקטנה ביותר.​להאמין בעצמנו ובקישור שלנו אל מקור הטוב האלוקי.

מחיית עמלק מתוכנו ברמה היומית, היא בעצם נתינת מקום לפירגון אמיתי לעצמנו ולאחרים, זו הערכת כל מאמץ בדרך אל המטרה, זו הסתכלות של עין טובה במבט ארוך טווח על כל המציאות, זו הכנסת כוחות של שמחה ואומץ - הן בחיים האישיים שלנו והן בקישור שלנו לכל העם הגדול שלנו.

אנחנו בשנה של מלחמה ארוכה נגד אויבים רעים ואכזריים, שכל מטרתם לנסות ולעכב...

ועם זאת, ולמרות כל הקושי – אנחנו מאמינים בטוב העמוק והיציב שינצח את כל הרע, ושום אויב, משום סוג שהוא, ולא משנה באילו אמצעים הוא ינסה - לא יצליח לעצור את תהליך הגאולה האלוקי של שיבת עם ישראל לארצו. תהליכים גדולים מאד קורים מעל ובעיקר מתחת לפני השטח, וכולם מובילים אל מציאות חדשה ועוצמתית שבעז"ה נזכה לה כולנו.

התובנות האלו, הן ההכנה הטובה ביותר לקראת הימים הגדולים שלפנינו: מתוך חיבור אל הקב"ה הטוב והמיטיב, אנחנו מוחים מתוכנו כל מיני ספקות, חששות וקרירות חיצוניים, ואנחנו מגלים את הטוב שבנו, שמחים במי שאנחנו, ומקבלים כוחות מחודשים להמשיך קדימה שוב ושוב. ​​שבת שלום ומבורך!

​שמואל מינקוב

​מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם