באחד ממאות הסטיקרים שהוציאו לזכר גיבורי המלחמה הנוכחית, ראיתי משפט: 'העולם הוא לא פייר – אבל הוא מדויק'.
לפעמים אנחנו מרגישים שדברים שרצינו, ציפינו ואפילו התפללנו עליהם – לא קורים.
לפעמים אנחנו מרגישים שדלתות נסגרות בפנינו, ואנחנו נשארים לעמוד בחוץ עם שוקת שבורה.
זה יכול להיות בתחום הרווקות, כאשר מגיעים אל סף של ייאוש מעוד פגישה שמסתיימת...וזה יכול להיות בתחום העבודה שרצינו לקבל – ולא קיבלנו...וזה יכול להיות בתחום חינוך ילדים והאכזבה שלנו מהדרך בה הם מתנהגים... וכן הלאה.
איך מתמודדים עם מצבים בהם הדרך לפנינו 'נסתמת' , וכל מה שהשקענו וציפינו לו – לא קורה?
אחד הסיפורים התמוהים, לכאורה, בתורה מופיע בפרשה שלנו:
אבא שלו חפר בארות מים - וכולם נהנו מהם. אח"כ הגיעו הפלישתים מעזה וסתמו אותם. לא היתה לו ברירה והוא חפר בעצמו באר חדשה – אבל גם אותה סתמו, ואח"כ עוד אחת נסתמה, ורק הבאר השלישית נשארה סוף סוף פתוחה ואפשר היה להנות ממנה.
למה התורה מאריכה בתיאור של הסיפור הזה? ומה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה של הבארות שחופר יצחק וסותמים הפלישתים?
לפעמים אנחנו חיים בתחושה שהחיים לא הוגנים עבורנו, אבל באמת הם מאד מדויקים, ומטרתם להביא אותנו בדיוק אל הגובה שאליו אנחנו אמורים להגיע.
מאד נוח לנו להמשיך את המצב הקיים, המוכר, הידוע והנוח. "אזור הנוחות".
זה אמנם נוח - אבל לא תמיד מקדם אותנו באמת: אם זה משהו שהתאים לדור הקודם – זה לא אומר שזה מתאים לדור שלנו. ואם זה משהו שהתאים לנו בעצמנו לפני שנה או לפני חודש – זה לא אומר שהוא צריך להתאים גם עכשיו... ולמרות כל זה, עדיין נוח לנו להמשיך באותו כיוון, דרך, והלך מחשבתי - גם אם זה לא ממש מקדם אותנו כרגע.
ואז מגיע אירוע - לא מתוכנן, מפתיע וכואב, ופשוט "סותם לנו את הבאר". דברים שהיו עד עכשיו פשוטים, הופכים להיות מאתגרים מאד. זה מצריך אותנו פתאום למאמץ, השקעה, לחשיבה מחודשת, לשבור אמונות מגבילות, ועשייה של פעולות שונות מהמוכר. זה מלחיץ, מרגיז, מעייף...אבל זה ממש מדויק עבורנו, ובגלל שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים "לחפור בור חדש" - רק שהפעם זה הבור האישי שלנו, שאנחנו חופרים מחדש בכורח הנסיבות.
וממש יתכן שלמרות כל ההשקעה, נאלץ שוב ושוב להתמודד עם כל מיני 'סתימת בורות' שיקרו לנו בדרך, ושוב נצטרך לגייס כוחות ולחפור - אבל אם נהיה עקשנים ומאמינים במי שאנחנו ובייחודיות שלנו - אנחנו נחפור שוב ושוב - עד שהבור החדש שלנו יישאר פתוח, ונגיע אל המטרות שלנו.
סתימת הבורות באופן אישי ובאופן כללי שלנו כעם, מאלצת אותנו לגלות מתוך עומק הבור, 'ממעמקים קראתיך ה' ', כוחות עצומים שלא ידענו שקיימים בנו.
כל מי שעיניים בראשו יכול לראות בצורה מוחשית איך בשנה האחרונה כולנו הולכים והופכים להיות שותפים של ממש בבניית מהלך היסטורי חדש של עם ישראל בארצו. לא תיכננו, לא חלמנו, וזה מגיע אלינו בדרך קשה – אבל כל זה גורם לנו לבנות את הבאר החדשה: " וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת - וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ".
דווקא מתוך הקושי, מתגלים הרבה כוחות של אמונה, עקשנות והתמדה בכל שדרות העם, והם הכוח שיוביל את כולנו, בעז"ה, להתרחבות בכל המובנים.
שבת שלום ומבורך וחודש טוב!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים עצמם
מוזמנים להאזין הבוקר, יום ששי, בשעה 10:20, לשיחה קצרה איתי ב'כאן מורשת' על פרשת השבוע ונל"פ.
Comentarios