להרים את הראש (נשא)

ישנם מצבים בחיים, שלמרות כל מיני מאמצים שאנחנו עושים כדי להתקדם, בכל זאת יש משהו שתמיד עוצר אותנו. זו מין הרגשה פנימית שאולי אנחנו לא מספיק טובים..., ואולי לא מספיק ראויים לשפע..., ואולי אנחנו בעצם לא כל כך משמעותיים לאף אחד...ואולי אין לנו באמת מקום בעולם...

פרשת השבוע פותחת במילים:" נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם".

הרבה מפרשים מסבירים שהכוונה לאותם אנשים שבתחושה הפנימית שלהם הם 'בני גרשון' – כלומר: אנשים מגורשים, שמרגישים שאין להם מקום יציב ובטוח, שאף אחד לא באמת מעריך ומתייחס אליהם, והם כבר מיואשים מעצמם והיכולת שלהם לשוב חזרה הביתה אל המקום החם והמכיל .

בפעם הראשונה בתנ"ך מצאנו את המילה 'גירוש' כאשר הקב"ה מגרש את אדם וחווה מגן עדן. ומאז אותו גירוש כולנו מסתובבים שם בחוץ, ומרגישים לא ממש בבית...והגירוש ההוא מוביל לגירוש של עם ישראל מארצו, ולגירושים מגלות אחת לגלות אחרת, וגם לגירוש מגוש קטיף...

התשובה לכל ה'מגורשים' היא: 'נשיאת ראש'.

להרים את הראש, ולהבין שכל המחשבות שכאילו אין לנו משמעות, ושאנחנו לא מספיק משמעותיים וחשובים – הכל נובע מכך שהראש שלנו לא מורם. הכל נובע מכך שאנחנו מסתכלים על עצמנו במבט נמוך.

התיקון הוא להתחיל להרים את הראש ולהאמין בגודל המיוחד והאישי שלנו. יש לכל פרט ופרט בכלל ישראל משמעות. אף אחד לא מיותר או לא מספיק חשוב.

ואת אותו הדבר אנחנו צריכים לעשות בסביבה שלנו: לחפש את 'בני גרשון', אותם אנשים שלפעמים נראים 'שקופים' ולא משמעותיים (נהג אוטובוס, קופאית , שומר וכד'), שאף אחד לא אומר להם שלום, ולא מתעניין בחייהם – ולהרים להם את הראש. לחייך אליהם, לתת להם יחס, חשיבות ומשמעות. להראות להם כמה הם כן חשובים.

יתכן שאדם וחווה גורשו מגן עדן כי הם לא ידעו לפרגן ולהרים את הראש אחד לשני. הם חיו בהאשמות הדדיות, ולכן גן עדן לא היה יכול להכיל אותם.

לעומת זאת, יכול מאד להיות ש'נשיאת הראש' והמילים הטובות האלו שנתחיל לומר, הם אלו שיגרמו לאדם מולנו להרגיש שהוא שוב חוזר ל'גן עדן' האישי שלו, לשלוות הנפש, ולמקום הבטוח שהוא כל כך זקוק להם.

גם אנחנו כעם שסבל כל כך הרבה סוגים שונים של 'גירושים', צריך להפסיק להרכין את הראש בפני כל העולם, להתנצל ולהרגיש לא בסדר על מי שאנחנו...יותר מידי שנים 'חטפנו על הראש' מכל העמים מסביב – וזה ממשיך גם היום.

הגיע הזמן 'להרים את הראש' ולהבין שאנחנו טובים, חשובים וראויים אל כל השפע של הגאולה הכללית והפרטית.

המילים הטובות והמעודדות שנדבר על עצמנו ועל העם שלנו, הם אלו שיגרמו לכולנו להרגיש שאנחנו סוף סוף חוזרים הביתה, אל שלוות הנפש, ואל המקום הבטוח והרגוע שאנחנו כל כך זקוקים וראויים לו.

הדברים לע"נ אבי מורי ר' יהושע אריה בן שמואל ז"ל

שבת שלום ומבורך!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם