להסכים לקבל מתנה (פנחס)

הם לא ידעו להעריך את מתנה הענקית שהם מקבלים, ודחו אותה בשתי ידיים.

אלו היו דווקא הגברים...הנשים רצו אותה מאד. והם באמת קיבלו אותה.

אחרי מפקד ארוך של כל עם ישראל ממש בפתח הכניסה לארץ, אומר הפסוק:" וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי, כִּי אָמַר ה' לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ".

גברים (בני 20-60) לא זכו לראות את ארץ ישראל. הם זלזלו, בכו והתרעמו – ולכן הפסידו (ועד היום ימי בין המצרים הם זיכרון לאותו בכיה לדורות).

ומולם עומדות בפרשה שלנו בנות צלפחד ומבקשות נחלה בתוך ארץ ישראל. הם מבינות את הערך הגדול, הם מבינות איזו מתנה עם ישראל עומד לקבל – והן חפצות בה מאד. והן אכן זוכות.

גם לנו באופן אישי, ישנן מתנות רבות שקיימות בחיים שלנו. אבל האם אנחנו בכלל מזהים אותן ומעריכים אותן, או שאנחנו מסתובבים כועסים ומאוכזבים על מה שעדיין אין לנו...?

יתכן שהמתנה הגדולה ביותר שלנו היא ההתחברות אל עצמנו האמיתי: בכל אחד טמונים כוחות וכישרונות רבים, מגוונים וייחודים רק לו. האם אנחנו מזהים אותם ומשתמשים בהם לעשות ולהשפיע טוב בסביבה שלנו... או שהתרגלנו שכל האושר והעונג נמצא בעולם מחוץ לנו, ואת העוצמות של עצמנו אנחנו שוכחים ומפסידים...

כבר לפני מאה שנה כתב על זה הרב קוק זצ"ל: 'וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל.

באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח'.

זה נכון גם ברמת העם: לעיתים אנחנו שוכחים כמה אנחנו עם גדול. יותר מידי תקשורת חיצונית דואגת להזכיר לנו כמה אנחנו קטנים, נפרדים ומסוכסכים...אבל כל זה רק ברובד החיצוני, כי באמת בפנימיות הדברים כוח האחדות וכוח העוצמה שלנו הוא גדול פי כמה מכל דבר אחר. יש בנו כל כך הרבה כוחות של מסירות נפש, חסד, אכפתיות, אהבה ונתינה, שאין שום דבר חיצוני שיצליח להסתיר את המתנות האלו – וכל התקופה של המלחמה היא ההוכחה המדהימה לכך.

דווקא בימי בין המצרים, זה הזמן להתחבר לעוצמתן של הנשים שאהבו ואוהבות את מתנתה של ארץ ישראל, ולשאוב משם עוצמות וכוח להתחבר כולנו אל עצמנו באופן אישי וכללי. זה הזמן להכיר, להעריך ולומר תודה על כל השפע שאנחנו זוכים לו בזמן הזה ובתקופה הזו, ולבקש על הגאולה השלימה באמת ובקרוב ממש – שהיא המתנה הגדולה מכולן!

שבת שלום ומבורך!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם