השאלה שמהדהדת אצל כולנו היא האם נכון וראוי לחגוג השנה את יום העצמאות? מצד אחד עברנו אירוע קשה ומטלטל, ואנחנו עדיין בתוך אותה המלחמה, ומצד שני האם ניתן להתעלם מעניינו של היום הגדול הזה?
כל ילד בתחילת חייו תלוי לגמרי בהורים שלו, ובשלב כלשהוא הוא מגלה סימני 'עצמאות' ורוצה להסתדר בעצמו. המהלך הזה חוזר על עצמו כמה פעמים, למשל בגיל ההתבגרות. אלו שלבים חשובים בהתפתחות שלו, שצריך לעודד ולטפח בעדינות ובתשומת לב.
האם זה אומר שילד 'עצמאי' תמיד יצליח? האם זה אומר שהוא לא ימעד ויכשל מידי פעם? האם זה אומר שלא יהיו בריונים שירביצו לו? והאם בגלל כל זה נסגור אותו בבית ונשמור עליו הרמטית...?
לכולנו ברור שעצמאות של כל פרט היא דבר חשוב עמוק והכרחי, והיא גם דבר שהוא צריך להמשיך להיאבק עליו שוב ושוב, עד שהוא מגיע למצב של עצמאות אמיתית שבאה מתוך חוזק ועוצמה. המכות והנפילות שבדרך, לא יכולות לגרוע מעצם התהליך הגדול של היציאה משלב הילדות לשלב הבגרות.
זה נכון ברמת כל פרט, ובוודאי נכון ברמת העם שלנו: במשך מאות שנים לא היתה לנו זהות לאומית שהיתה מחוברת למקום. היינו נעים ונדים. כל הזמן הזה היינו במהלך של הישרדות מתמדת, עם חלומות רחוקים על גאולה ועצמאות.
לפני 76 שנים, זיכה אותנו הקב"ה לצאת ממצב של רדיפת הגלות למצב של תחילת עצמאות. במשך כל השנים האלו זכינו להקים מדינה עם הישגים יוצאי דופן בכל קנה מידה ובעשרות תחומים. את כל זה שום מלחמה ושום אירוע לא יכולים לקחת מאיתנו.
זה שלאורך כל השנים, שונאינו פגעו בנו שוב ושוב, כי העצמאות שלנו הפחידה אותם – לא אומר שאנחנו צריכים להיבהל ולהתקפל, אלא בדיוק ההיפך: המכות מוכיחות את צדקת דרכנו. הן ההוכחה לפחד הנוראי שהם פוחדים מאיתנו.
אנחנו עם חזק ועוצמתי, שכל שנה ושנה בונה מחדש ובגדול את עצמאותו הפיזית והנפשית. אנחנו הולכים ומתקדמים (ואל תאמינו לשום מילה בתקשורת!). זו האמת בשטח !
אמא ז"ל, סבתא אידה, שנפטרה לפני 4 חודשים, והיתה ניצולת שואה, תמיד היתה אומרת לי כילד: 'כשמישהו מרביץ לך – תחזיר לו פי שניים. הוא כבר לא יתקרב...'. ברור שאנחנו כואבים כשמכים אותנו, אבל אנחנו גם יודעים לקום ולהחזיר – ופי מאה! וזה לא היה מעולם בתקופת הגלות !
כל מה שקורה בעולם, כולל כל גילויי האנטישמיות, ההפגנות, האיומים על עצירת אספקת הנשק וכד' – רק מוכיחות כמה העולם באמת חושש ממה שהוא רואה מול עיניו: עם ישראל חזר וחוזר לבית שלו. ושום דבר בעולם לא יוכל להרתיע אותו יותר. אנחנו כבר לא בהישרדות ופחד, אלא, בעז"ה, במהלך גדול ועוצמתי של גאולה ועצמאות.
די ברור שאם היינו שואלים את כל הקדושים, מוסרי הנפש הגיבורים של החודשים האחרונים, אזרחים וחיילים גם יחד – כולם היו אומרים: אל תתקפלו אחורה, אלא אדרבא, תחגגו את היום הגדול הזה. בדיוק על המדינה ועל העצמאות הזו מסרנו את נפשנו.
ולכן אולי השנה, יותר מתמיד, נחוש עוד יותר את החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות: ביום הזיכרון נתייחד עם זכר כל הנופלים ומוסרי הנפש, ונתפלל לשחרור מהיר של כל החטופים. וביום העצמאות – נביע בשמחה תודה והלל על כל מה שזכינו, בעז"ה, להקים במשך כל השנים האלו. דווקא השנה, יום הזיכרון ייתן ויעצים את משמעותו של יום העצמאות.
שבת שלום ומבורך! לגאולה שלימה!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
Comments