לא לפחד מאיזה עגל (כי תשא)

כמה פעמים יוצא לנו שאנחנו מתכננים משהו טוב וחיובי, עובדים עליו. משקיעים מחשבה ומאמצים - ובסוף אנחנו מקבלים משהו אחר לחלוטין שלא חיכינו לו...?

איך אנחנו מגיבים? מה המחשבות שלנו...? מהן הרגשות שלנו...

זה בדיוק מה שקורה בפרשה שלנו: עוד לא עברו חודשיים מאז הנסים המופלאים של יציאת מצרים, וכבר העם רוקד סביב העגל ועוד אומר: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

איזו אכזבה קשה יכולה להיות למשה רבנו שכל כך התאמץ עבורם אצל פרעה - וברגע אחד הם כאילו שוכחים הכל...

כל אחד מאיתנו היה יכול להתמלא במחשבות וברגשות של כעס, תסכול ואכזבה , ופשוט לקום ולעזוב את כולם בבוץ שהם הכניסו את עצמם... 

וברגע שהיינו שומעים שישנה הצעה אלוקית למחוק את כולם ולהתחיל עם חדש מההתחלה - אולי היינו מקבלים אותה...

אבל משה רבנו לא מוותר על עם ישראל ! 

יש משפט אחד שהוא אומר שמבטא עוצמה גדולה מאד: " וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". משה רבנו בעצם אומר לקב"ה: אם אתה סולח להם - מצוין, ואם לא - נגמר הקשר בינינו, ואני לא נמצא יותר בסיפור. 

כלומר: אם אתה רוצה אותי בסיפור הזה - אין לך ברירה אלא לסלוח להם! ובסופו של דבר, זה באמת מה שקורה, והקב"ה מתפייס.

כי באמת הקב"ה מחפש את אותו המנהיג שילמד זכות ויראה את הטוב והמדהים שיש בעם הזה.

גם בחיים שלנו לפעמים במקום שנקבל את "עשרת הדברות" שלנו, אנחנו מקבלים איזה "עגל" לא מתוכנן...ואז אנחנו יכולים בקלות להיכנס בקלות לכל מיני להלכי רוח שליליים, שלא באמת מקדמים אותנו לשום מקום. 

ברגע שאנחנו עסוקים רק בהם, ממילא אנחנו לא עסוקים בחיפוש אחרי דברים שיכולים לעזור לנו לצאת מהמצבים האלו...                                                                                                                                

 כדי שדברים חדשים יקרו בחיים שלנו, אנחנו צריכים להיות מנהיגים אמיצים של עצמנו, ולהסכים "ללכת על כל הקופה". צריך להסכים להיות במצב של "אין ברירה" אלא רק להצליח! 

​אנחנו צריכים להסכים להשקיע את עצמנו במקסימום של אופטימיות, חיוביות, שמחה, אנרגיות ועשיה מחודשת - עד שהדברים שאנחנו באמת רוצים באמת יקרו, בעז"ה, בחיים שלנו. 

אחד מחוקי הלא מודע אומר שכאשר דברים חשובים לנו באמת, הלא מודע שלנו מבין ועושה הכל כדי שהדברים באמת יקרו במציאות החיים שלנו.

אז במקום להתייאש מ'העגל' שלפעמים יוצא לנו, נחליט להיות מנהיגים דגולים, ששוב ושוב לא מתייאשים, אלא חוזרים אל הגודל של עצמם, משקיעים שוב מחדש, ובעז"ה, מגיעים אל 'מתן התורה' האישי שלהם.

שבת שלום ומבורך !

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם