לא לסכם - להתחבר (ניצבים-וילך)

כשמספרים סיפור לילדים, הדבר שהכי לא נעים להם, הוא כשעוצרים אותו באמצע...

חשוב להם לדעת לאן כל הסיפור מוביל...הם יודעים שלא סתם קורים דברים בלי תכלית... הם מחכים לשמוע את הסוף הטוב.

האם אפשר בכלל לסכם שנה כזו...שנה שאף אדם לא העלה בדעתו שזה מה שיקרה בה...

חווינו, ואנחנו עדיין חווים, כל כך הרבה תערובת של אור וחושך שמשמשים בעירבוביא ...והכל עדיין באמצע הסיפור...

אז אולי לא נכון בכלל לנסות לסכם...?

דבר אחד אפשר לומר בוודאות: כל מה שקרה, היה כל כך מפתיע באותו זמן שהוא קרה – שאין הסבר אנושי שיכול להסביר איך זה קרה לנו...היה כאן מהלך על אנושי, הרבה מעבר להיגיון ולכל השכל שלנו כבני אדם: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" [פרשת וילך]

ויחד עם זה, הרבה תוצאות נגרמו [ועדיין מתרחשות] בעקבות המלחמה הזו: החל מהופעות של מסירות נפש אין סופית בשדה הקרב ובעורף, כניסה והרס של שטחים ששנים רבות לא העזנו להיות בהם, שינוי של הלכי מחשבה אצל הרבה אנשים בעם, הופעות של נתינה ואכפתיות אין סופיים ועוד הרבה. כל זה, הם תופעות מדהימות שהולכות ומתבררות בשנה המיוחדת הזו:

לפעמים סיפורי היסטוריה מתרחשים לאורך שנים ארוכות, ולפעמים הכל נדחס לשנה אחת, שאין שום הסבר הגיוני למה שקרה בה.

לנגד עינינו אנחנו רואים שהקב"ה מנהל מהלכים אלוקיים, בלתי הגיוניים, שבמציאות אחרת יתכן והיו אורכים שנים רבות – והכל מתרחש בזמן קצר מאד יחסית:" "חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:  כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ".

אנחנו עדיין באמצע הסיפור...ועוד לא ראינו את סופו, אבל אנחנו יודעים שבעז"ה הוא יגמר בצורה הכי טובה שיכולה להיות. כי אבא תמיד אוהב לספר סיפור טוב ומשמח לילדים שלו. כי זה נכון, וזו האמת.

אז אולי במקום לסכם, אנחנו צריכים יותר לעסוק בחיבור [מה שכל כך היה חסר לנו בדיוק שנה אחורה בזמן הזה...]. לחבר את "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם... מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". הגיע הזמן להבין ששונאי ישראל תמיד מסתכלים עלינו כעם אחד שאותו הם רוצים, ח"ו, להשמיד, בלי להבדיל בסוגים של מעמדות , מקום מגורים או השתייכות פוליטית ודתית.

והאמת היא שאנחנו כן עם אחד: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" – ביום ראש השנה הזה, כולנו עומדים יחד לפני ה', מבינים בעומק הלב שהוא באמת המנהיג והמנהל [כי באמת: 'אתה הראש – אתה השם'], וממנו אנחנו מבקשים שהסיפור הארוך הזה של גאולתם של ישראל, יסתיים בקרוב מתוך גאולה וישועה פרטית וכללית כאחד.

בעז"ה, בראש השנה הזה, תקיעות השופר והתפילות יהיו הרבה יותר עמוקות ומגיעות מעומק הלב של כל העם הזה – ובזכותם נשמע את קול השופר הגדול: 'תקע בשופר גדול לחרותינו'!

שנה טובה ומתוקה! שיתמלאו כל משאלות לבנו לטובה ולברכה!

שמואל מינקוב

מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם