מכירים את זה שלפעמים דברים שאנחנו עושים ממש הולכים לנו, ואנחנו מרגישים טוב ואפילו מחייכים...אבל לפעמים דברים ממש לא מסתדרים לנו בחיים - ואז אנחנו מרגשים שאנחנו לא מוצלחים, לא שווים, מלאי ביקורת על למה עשינו או לא עשינו משהו...ואז אנחנו הופכים להיות כועסים /מעוצבנים /ביקורתיים/עצובים...
זה מנגנון שקיים אצל כולנו, ונראה לנו שאין מה לעשות איתו...
הבעיה הגדולה בצורת החשיבה הזו שהיא תולה את מצב הרוח שלנו לפי מה שקורה בעולם מחוץ לנו: אם דברים מסתדרים לנו שם בחוץ - אנחנו בפנים שמחים, ואם שם בעולם משהו לא מסתדר - מיד אנחנו מרגישים בתוכנו לא נחמד...
בעצם זה מעביר את מרכז הכובד של החיים שלנו אל העולם החיצוני...
אבל האמת היא שכדאי מאד לשנות את צורת ההסתכלות (וזה בהחלט מצריך השקעה בשינוי הלך החשיבה): מי שאנחנו ואיך שאנחנו זה דבר טוב ומוחלט! אם בנוסף לכל זה גם קורים לנו דברים נעימים - זה יכול להוסיף על העיקר, אבל לא יוצר את התוכן הפנימי שלנו. ולכן גם אם מבחוץ דברים לא מסתדרים - זה לא יכול לפגוע בכלל בבסיס החזק והיציב של עצמנו.
וכל זה כתוב בעצם בפרשה שלנו, פרשת ראה:"בנים אתם לה' אלוקיכם".
בגמרא בקידושין אומר רבי מאיר: בין כך ובין כך אתם קרויים בנים. וכך נפסק להלכה.
מה כוונת רבי מאיר?
הוא אומר לנו יסוד חשוב מאד באמונה: הקשר שלנו לקב"ה כבנים הוא קשר נצחי שלא תלוי בכלום. ולכן בין אם אנחנו מקיימים מצוות ובין אם אפילו עובדים עבודה זרה - הבסיס נשאר אותו דבר: בנים לה'.
אם נעביר את החידוש הזה אלינו, זה אומר שהבסיס שלנו מול עצמנו כאנשים טובים ומיוחדים צריך להיות מוחלט וקבוע ללא קשר למה שקורה לנו בעולם החיצוני, כיוון שזה מי שאנחנו מעצם היותנו מחוברים אל הקב"ה.
כשנכנסים עם גישה כזו לעצמנו - לימי חודש אלול, הרי זה יכול לתת לנו כוח ועוצמה פנימיים, ובעז"ה להיות מחוברים אל הדוד והדוד מחובר אלינו.
