המצב היה קשה ובלתי נסבל: היה כאן שלטון אכזרי, שרדף את היהדות, והרג אלפי יהודים.
אותו שלטון, הוציא להורג גם את גדולי ישראל, וביניהם את רבם האישי.
ובנוסף לכל זה, זמן קצר לפני כן, 24000 החברים שלהם – מתו באופן לא צפוי בתקופת זמן קצרה מאד, כאשר בכל יום נערכו מאות הלוויות של חברים ותלמידי חכמים.
בתוך כדי האירועים האלו, נערך מפגש של 3 תנאים חשובים שדנים על היחס למצב. לעומת חוות הדעת המעריכה של רבי יהודה, ולעומת שתיקתו של רבי יוסי – מתייצב רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), ואומר את דעתו באומץ וללא פחד.
הישיבה הסגורה הזו דולפת החוצה...והשלטון מחפש את האיש שמהווה איום עליהם. רשב"י נאלץ לברוח ממקום למקום עם בנו, ולהסתתר תקופה ארוכה במערה.
מה המסר אלינו מסיפורו של רשב"י? איך ניתן ללמוד מהמצב הקשה של אז – לימינו אלו? ומה הענין של הכניסה למערה?
הרבה פעמים כאשר יש לנו מצבי קושי ברמה האישית או הכללית, אנחנו נוטים לנסות לקבל עצות, תמיכה או ישועה מחוץ לנו. אנחנו חושבים שאם נתחבר אל העולם החיצוני, נמצא שם את התשובות לקשיים. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים נמצאים בחיבור מתמיד לכל ערוצי התקשורת. יש רצון לקבל מידע שאולי יעזור לנו לפזר את הערפל סביב המצב בו אנחנו נמצאים. בדרך כלל זה לא ממש עוזר...
כשרשב"י נמצא במצב של רדיפה וסכנת חיים, הוא נכנס אל המערה. זו לא רק כניסה פיזית, אלא זו דרך חיים: רשב"י מבין שאת התשובות האמיתיות לשאלות צריך לחפש ברובד פנימי. הוא מבין שמהלכים גדולים קורים גם ברובד חיצוני – שהוא לא תמיד קל וברור, אבל בעיקר הם קורים ברובד הפנימי של המציאות.
כדי להתחבר אל העומק הפנימי, צריך להיות במהלך של ניתוק מסוים מכל העולם החיצוני שמאיים ומפחיד אותנו. זה אותו עולם של מחשבות ופוליטיקה קטנה של אנשים, שכל כולו בנוי על השכל האנושי, שפעם אחר פעם מוכיח איך ה'קונצפציה' שלו שגויה.
רשב"י יודע שיש עולם אחר, גדול ועוצמתי, שנמצא לפעמים דווקא במקום של שתיקה, התבוננות, התבודדות, חיפוש תשובות עמוקות, אמונה ואומץ.
ובאמת אחרי שנים של כניסה לעולם פנימי ונסתר, זוכה רשב"י לגלות לנו את ספר הזוהר, שכל כולו גילוי של הרובד הפנימי של העולם הזה. הוא זה שמגלה לנו שמאחורי כל מהלך חיצוני – עומד מהלך עמוק יותר, שמוביל, בעז"ה, אל הטוב ואל הגאולה.
כדי לזכות למבט כזה אכן צריך להתאמץ, וצריך לפתח סבלנות לתהליכים ארוכי טווח - אבל מי שיש לו סבלנות, ומי שמשקיע, והוא זוכה וחי ברובד הזה – הוא מסתכל במבט אחר לגמרי על עצמו ועל כל המציאות.
הוא יודע עד כמה הוא עצמו מלא טוב ועוצמות פנימיות, הוא יודע כמה העם הזה מלא טוב ועוצמות פנימיות, והוא יודע שיש כאן מהלכים אלוקיים מופלאים שמובילים בעז"ה אל הטוב השלם – גם אם בשכל האנושי הפשוט, הם עדיין לא מובנים.
זו אולי הסיבה שכל כך הרבה אנשים מתחברים אל יום ל"ג בעומר, היום של גילוי הנסתר – בכל המובנים.
זה חג שניתן לשאוב ממנו אש בוערת של שמחה, עידוד ותקווה אמיתיים, כי המקור שלו הוא לא חיצוני-אנושי, אלא הוא יונק ממעיינות הנסתר של עולם הרוח הנצחי.
שבת שלום ומבורך, ול"ג בעומר שמח!
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
1.
Yorumlar