כמה פעמים יוצא לכם להיפגש עם אנשים שעושים בחיים הרבה דברים טובים ונהדרים, ובכל זאת הם מסתובבים כמעט בדיכאון על זה שהם 'לא עושים מספיק בחיים שלהם..., ועל זה שהם היו רוצים לעשות יותר..., ומה שהם עשו לא היה מספיק טוב...'.
להיפגש עם האנשים האלה יכול ליצור אצלנו חוסר הבנה ואפילו תמיהה: איך אדם כל כך מוצלח כמוך – לא רואה ומעריך את כל הטוב שהוא עושה בחיים שלו? מה גורם לו להיות כל כך ביקורתי על עצמו?
אבל למה ללכת לאנשים אחרים...: ומה קורה איתנו? כמה דברים נהדרים ומוצלחים אנחנו עושים ברמה היומית/שבועית, ובכל זאת אנחנו כאילו מתעלמים מכל זה, והרבה פעמים מבקרים את עצמנו שלא עשינו כלום, או שלא עשינו מספיק, או שאפשר היה לעשות יותר טוב... מאיפה התחיל כל התהליך הזה של התעלמות מהטוב תוך כדי הקטנה וביקורת עליו?
בפרשת השבוע 'כי תצא' יש את הכי הרבה מצוות שנמצאות בפרשה אחת. כמעט כל פסוק שני הוא מצווה חדשה. התורה משפיע עלינו שפע גדול בבת אחת.
והנה באופן די מפתיע, היא בוחרת לסיים את הפרשה במצווה שלפי הסדר היתה צריכה להיות כתובה קודם לכן: התורה מזכירה לנו את עמלק ואת המלחמה שנלחם בנו בעת יציאת מצרים, והיא מצווה למחות לגמרי את זכרו – ולא לשכוח זאת! מדוע המצווה הזו לא כתובה לפני כן, כאשר מוזכר היחס שלנו כלפי עמים אחרים? מדוע עמלק מופיע אחרי כל המצוות הרבות?
והתשובה היא, שזה בדיוק הלימוד שהתורה רוצה ללמד אותנו דורות: יכול להיות שנעשה המון טוב, המון מצוות, נשפיע הרבה שפע במציאות – ואז, אחרי כל הטוב הזה, יבוא כוח שנקרא 'עמלק', וכל מה שהוא יעשה זה להקטין את כל מה שעשינו: 'אז מה אם עשיתם טוב – זה לא רציני, לא עמוק, זה לא יחזיק מעמד...'. ובעיקר הוא יאמר לנו: 'אתם אנשים לא רציניים, אתם רעים, אי אפשר לסמוך עליכם...'. כדאי לשים לב שזה כוח שמגיע אלינו דווקא אחרי שאנחנו עושים דברים טובים, וכל מטרתו היא להנמיך, לבקר ולאכזב אותנו. הכוח הזה מלווה אותנו מאז ועד היום, ואסור לשכוח את מטרתו!
ולכן באה התורה בסוף הפרשה ואומרת לנו: תמחו את הכוח הזה! אל תתנו לו שום תוקף במציאות החיים שלכם! אדרבא, תזכרו ותאמינו בכל רגע, שאתם אנשים נהדרים, וגם המעשים שאתם עושים הם מעשים טובים ומיוחדים!
מי שעושה את זה – מקיים כל רגע מצוות עשה מהתורה, וחי הרבה יותר נכון את מציאות החיים שלו!
שבת שלום ומבורך !
שמואל מינקוב
מאסטר נל"פ, מדייק אנשים לעצמם
Comments